אני מניחה שמאחורי חוסר הרצון הזה מסתתר איזה קושי -
אולי קשה לה בלימודים, או משעמם, או איזה קושי חברתי. לפעמים זה משהו ממש נקודתי, כמו איזה מילה מעליבה שמישהו אמר אתמול.
כשהבן שלי לא רוצה ללכת לחוג למשל, אני אומרת לו שאני צריכה להבין למה. אם אני לא אדע את הסיבה לא אוכל לאשר לו להפסיק ללכת.
אני מסבירה לו שאולי אוכל לעזור לו לפתור את הבעייה, ובשביל זה אני צריכה לדעת מה זה.
לפעמים יותר קל להם לדבר עם מישהו אחר, ולא עם ההורים.
יש אצלכם חונך אישי כמו בבתי ספר דמוקרטים? אם כן אולי הוא יכול לדבר איתה.
בקיצור - חשוב להבין למה.
|
תוכן התגובה:
|
