אנונימיות או לא אנונימיות- יש דבר אחד משותף לכולן כאן, והוא שכולן אימהות. לדעתי אמא טובה היא קודם כל בנאדם טוב. איך אנחנו מצפות מילדנו שיהיו להם ערכים של כבוד, איכפתיות, סובלנות, אם אנחנו בעצמנו ברמה היומיומית לא מיישמות את הערכים האלו?. אני חושבת על זה ורואה את זה כל הזמן מסביבי- בכביש, בטלוויזיה, בתור בסופר, אני לא מבינה איך אנחנו מעיזים להשתוממם לנוכח התנהגותם האלימה (לאו דווקא פיסית) של ילדינו, כאשר אני מסתכלת על איך שאנחנו נראים בתור חברה ואיך שאנחנו מתנהגים אחד לשני. תמיד, אבל תמיד שיש לי ילד עם בעיות התנהגות קשות במיוחד, מספיקה לי פעם אחת לפגוש את אמא שלו ואני ישר מבינה הכל... אז מה הקשר לדיון הזה? מה זה משנה אנונימית או לא, מי שאין לה דרך ארץ מינימלית כלפי אחרות תצטרך לתת דין וחשבון בסופו של דבר רק לעצמה וגם לילדיה. דרך ההתלהמות הזאת מתחילה במקום שזה לכאורה לא משנה- בפורום הזה, אבל זה עובר הלאה, זה יוצא החוצה במקומות אחרים ובסופו של דבר זה מגיע לילדים שלנו.
|
תוכן התגובה:
|