|
26/1/2009 13:40
|
myalinea
|
מאת:
|
|
עדכונים
|
כותרת:
|
אז אחרי לילה מדהים ובוקר כיף ביחד בבית היה ביקור מאוד לא מומלץ בגן.
הגענו יחסית מאוחר, לקראת 08:00. באתי לגננת וביקשתי לדבר איתה בצד.
ישבנו ואני התחלתי להסביר. בדיוק מה שכתבתי כאן אתמול. כמעט 15 דקות, של הסבר רגוע וענייני. נתתי דוגמאות וכו'. היא לא קבלה את טיעוני, אמרה לילדה היה חום אתמול בצהריים, והיא חולה, ויש לה הנחייה ברורה מרופאים כי ילד שהיה לו חום חייב להישאר 24 שעות בבית. אמרתי שלנו יש הנחייה אחרת מרופא הילדים שלנו, ואמרתי שאני מכירה את ילדתי טוב מאוד והיא לא חולה. היא הסתכלה עלי ואמרה "תעשי מה שאת רוצה" או משהו בסגנון ... נורא התעצבנתי ונורא נעלבתי, לקחתי את הילדה ועפתי משם כאשר אני טורקת את הדלת וגם לא אמרתי שלום. נכון, הגזמתי. הרגשתי שאין עם מי לדבר. אין תמיכה ואין הערכה. מה אשלח את הילדה בכוונה חולה לגן??? נו באמת.
קשה לי מאוד, אני גם עם סינוסיטיס כבר שבוע, על אנטיביוטיקה. איפה קצת הבנה??? אני מבינה שיש עוד ילדים בגן שצריך לדאוג להם, אבל ...
בקיצור, מה עושים? אני עוד כולי כמובן עצבנית, אבדתי אמון, אבל חייבת איכשהו לרדת מהעץ. חייבת כבר מחר ללכת לעבודה.
נזכרת שוב בכל הפעמים שהייתי במצב הכל כך מתסכל הזה, שאנשים כל כך אטומים ולא רוצים להקשיב. זה היה גם בגן הקודם, שאמרו לי בפירוש כי היא מתנהגת ככה בגלל אחיה הקטן. כמובן שזו לא הייתה הסיבה. אמרו לי את זה גם כאשר הוא היה בן 3 שבועות ואני על סף התמוטטות, שזה מצב שלא עושה חום ויש כנראה משהו אחר. למה לא יוצאים מנקודת הנחה כי אמא או אדם מכיר את עצמו הכי טוב גם במקרה וזה קצת שונה ממה שכתוב בספר???????????
אין לי כבר כוחות. ממש.
ככ עזרתן לי, קראתי כל מילה. שוב תודה.
מיה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
