יקרה, אני מאד מבינה אותך. גם אצלנו, תמיד אני רציתי והוא לא. להגיע אל הראשון לקח כמה שנים עד שהוא הסכים. אל השנייה גם לקח לא מעט. אל השלישי בכלל היה קשה.. היו דיונים שלמים. בסוף זה היה על סף גניבת זרע..והתגובה הראשונית שלו כשאמרתי לו מה המקל מראה היתה בדיוק מסוג שאת לא רוצה לשמוע כשאת מגלה שזכית בהריון שכלכך רצית. עד התינוק הזה היה בבית, הרגשתי לא טוב עם עצמי.. ממש עדיף היה שהיינו מגיעים להסכמה מלאה מראש.
הרבה דברים טובים יכולים לקרות לזוגיות שלנו כשאנחנו נותנים כבוד למחשבות והרגשות של האחר. הוא לשלך ואת לשלו. מציעה לך שבבגרות גדולה תפני אליו, תזמיני אותו לזמן שלכם, שאתם מייחדים לשיחה ודין על הנושא. כן, ממש בוחרים יום ושעה ומקום. שניכם יודעים מראש שהזמן הזה יוקדש לדיון על נושא הילד השלישי. כך כל אחד מכם יתכונן היטב לדיון הזה. זה לא טוב בכלל שזה קורה תוך כדי משהו אחר, או בזמן שלא מתאים למישהו מכם. זה ממש חייב את הזמן שלו, מתוכנן ומתואם. את השיחה הזו תתכני היטב, שיהיה בה הרבה מקום בשביל כל אחד מכם. את יכולה להציע לו להעלות בפני עצמו על הכתב את מחשבותיו ורגשותיו לקראת השיחה. כדאי לפתוח את השיחה בכך שכל אחד מכם משתף את השני במה שהוא חושב ומרגיש, מבלי שהשני מפריע לו. מדי פעם עוצרים, והשני אומר מה הוא מבין מהראשון (לא מה הוא חושב על זה. מה הוא מבין!). המון דברים יכולים להתברר תוך כדי כך שכל אחד מציג את דבריו. אח"כ מתפתח דיון. נכון, זה נשמע קצת מלאכותי, אבל זו סוגייה נכבדה שמגיע לה דיון איכותי.
ועוד דבר קטן -תמיד יש לי הרגשה שכשבן הזוג לא רוצה עוד ילד, הולכים עם הרצון שלו. ואני דווקא חושבת שכשבת הזוג רוצה עוד ילד ממש צריך לקחת בחשבון את הקושי שלה אם זה לא יתממש, ולהתחשב גם בו. וכך לפעמים יוצא שמביאים עוד ילד לעולם כי אמא מאד רצתה, אבל אבא מצטרף לאהבה הזו אחרי שהילד כבר כאן. בקיצור - אתם שווים בעיני..
|
תוכן התגובה:
|