אנשים נחלקים לשני סוגים: אלה שאוהבים חתולים, ואלה שעדיין לא יודעים שהם אוהבים חתולים...
גם אני תמיד ידעתי שאני אוהבת כלבים, עד שיום אחד אימץ אותנו חתול (ממש כך, הוא החליט שהוא בא לגור איתנו ואנחנו נאלצנו לקבל את דעתו :)) ומאז גיליתי שאני מאד אוהבת חתולים. הוא נקי, אין ריח וגם לא שערות, הטיפול היומיומי מינימלי (לא צריך להוציא לטיול וכו'). אפשר בהחלט לקבוע בשבילו איפה אסור לו לישון ומה אסור לו לעשות (למרות שגם אני לא משאירה בשר על השיש במטבח...). כיף להתכרבל איתו על הספה בלילות החורף. מסתדר מצוין עם הילדים, וגם כשהם מציקים לו הוא כמעט לעולם לא שורט, לכל היותר מאיים ומסתלק. והאמת היא שלמרות שאני עדיין מאד אוהבת את הרגשנות של כלבים- גיליתי שיש גם קסם לא מבוטל בעצמאות-לכאורה של החתול. לכאורה, כי למרות תדמית הלא-צריך-אף-אחד של החתול, הוא מאד זקוק לבעלים מטפחים ואוהבים. בקיצור, יופי של חיית בית!
|
תוכן התגובה:
|