בהריון הראשון הרופא שלי ממש לא היה מוכן להמליץ לי מה לעשות, הותיר את ההחלטה בידנו. עשינו. הריון השני אני כבר התלבטתי קצת, ואז פתאום הוא התערב וסיפר שזמן קצר קודם לכן היתה לו מטופלת בת 24 שהוא ממש לא המליץ לה לעשות את הבדיקה אבל היא התעקשה. התברר שלעובר תסמונת דאון. הרופא ככ נחרד ונבהל, שמאותו רגע התחיל להמליץ לכולן לעשות. עוד מקרה: חברתי הטובה היתה בהריון תאומים אחרי הפרייה וחששה מאוד מביצוע הבדיקה. בכל זאת החליטה לעשות אותה אבל בשבוע 32 "כדי שאם יקרה משהו אפשר יהיה ליילד". התברר ששני העוברים היו חולים מאוד. היא איבדה את שניהם בשלב ככ מתקדם. אי אפשר לתאר. היום היא ממליצה רק על סיסי שילייה כדי שהאבדן, אם חלילה מתרחש, יהיה בשלב מוקדם מאוד, ובגרידה רגילה.
בקצור, לא חסרים סיפורי זוועות, וגם ההיפך לא חסר. מה את מרגישה זו השאלה הכי חשובה, כי רק את תצטרכי לחיות אחכ עם התוצאות. בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|