אינני מכירה את סיפורך, אבל אני יכולה רק לעשות את ההשלכה של המקרה שלי, ועוד רבים אחרים שאני כן מכירה היטב.
מה שעוזר ללדת לידה ואגינלית, זה לא השיאצו ולא הדולה. מצטערת, אין להן יד בהחלטה על סוג הלידה, וכן שום השפעה על התקדמות הלידה, אינן מונעות מצוקה עוברית, ולא מחזיקות את הרחם על מנת שלא יקרע.
לי, ברור לי ונדמה לי שלכולם, כי לידה אחרי קיסרי, היא לידה מורכבת יותר. מה שגם ברור לי, שרופא ומיילדת טובים בהחלט יכולים לעשות ועושים את המירב והמיטב כאשר האישה מבקשת ללדת ואגינלית, ונותנים את כל האפשרויות, ונוטלים את כל הסיכונים, עד שאי אפשר יותר.
אני ילדתי את ילדי השני בלידה רגילה, אמנם עם ניטור בלתי פוסק, וליווי של רופא בכיר בכל הלידה, מכמה סיבות, אחת מהן שהלידה היתה מאד צמודה לקיסרי (שנה וטיפונת), וגם כי העובר היה מאד לא קטן. הבהירו לי, שידם קלה על ההדק, ובחשש ראשון לסיבוך, אנותח. נראה לי מקובל על כל הדעות. ככה גם ילדי השלישי, שיצא ענק. גם איתו, רופאי תמך בי בהחלטה על הלידה הרגילה, אם כי קבע מועד לקיסרי... הוא זה שיילד אותי, והוא יחד עם המיילדת, היו אלו שהכינו ואפשרו לי את הלידה הואגינלית. בלי משככים ובלי שיאצו.
נראה לי שעושים עניין גדול מדי ממשהו שאמור דווקא לזרום. אם אין בעיה רפואית, אין שום הכנה מיוחדת ללידה רגילה. לפחות לא שונה.
|
תוכן התגובה:
|
