צרוף של לידוקאין (חומר האילחוש המקובל) וציפרלקס עלול להגביר את הסיכון להתקף אפילפטי.כל חומר לחוד, מגביר את הסיכון) לפיכך, יש להקפיד על אילחוש בצורה זהירה, כלומר שימוש באדרנלין, בדיקה חוזרת ונשנית של אי הזרקה לכלי דם (מה שאנחנו קוראים אספירציה) והזרקה איטית. שימוש במעט מנות, כלומר, אם לא נרדם, לא להוסיף עוד ועוד, אלא לבוא בפעם אחרת.
חייבים לעדכן את רופא השיניים או כל רופא לצורך העניין, בדבר שימוש בכל חומר, אם תוסף מזון ואם תרופה. זה ממש חיוני וגם, ביננו, פוגע מאד באמון, אם לא מעדכנים. בדיוק כמו שלא סביר לשמור בסוד, ששמעו צלצולים במנוע, כשבאים למוסך. מה הרעיון? רופא שיניים, ככל רופא, מחוייב לסודיות רפואית. ציפרלקס גם אינו בושה גדולה. לא חייבים לספר לו על העלמות מס ומנהגי כת השטן, אליה משתייכים... :-)
אני הייתי נמנעת בכל מקרה משימוש בגז צחוק, ולא משום בעיה של תגובה בין התרופות,כי אם מחשש לאב-ראקציה, בדיוק כבהיפנוזה. רופא שיניים לא תמיד ידע להתמודד עם המצב. אם יש צורך בגז צחוק או בהיפנוזה, רצוי להוועץ בפסיכולוג או בפסיכיאטר. יכול להיות שבמצב כבר מאוזן, ההמלצה תהיה לטפל כרגיל.
|
תוכן התגובה:
|
