כאילו יש צ'ק ליסט שצריך לפעול לפיה, ואנחנו המפקדות מעל כל הבלאגן.
ואם כבר - שוויץ קטן באותו עניין: האמצעי שלי (בן 5) התעורר הבוקר ב-5:45, הגיע כולו מחויך ומאושר אליי למיטה והכריז: "אמא! קומי! בוקר טוב!!!"... כמו שציינתי קודם, אני לא פוקחת עיניים לפני 7:00. כך גם האיש. הגבתי לקריאות השמחה שלו בהמהום מוזר ואמרתי משהו על זה שיחזור למיטה. "אבל אמא!! כבר יש אור!!! קומי!" (יימח שמו של שעון הקיץ!) עניתי לו: "אז אולי תתלבש ותלך לשחק. תיכף אני קמה", והסתובבתי לצד השני. באותו המרץ בו הוא התחיל את הבוקר, הוא רץ להתלבש (דבר נדיר במחוזותינו...) והתיישב מחוץ לחדר שלנו, עם ערימת ספרים ודפדף בהם בזה אחר זה במשך שעה (!!!) קצת לפני שבע השעון אצלנו התחיל לנגן, והשעון המעורר האנושי (הלא הוא אותו צוציק בן 5), נכנס זורח לחדר: "אמא!! יאללה!!!" עכשיו כבר הועלתי בטובי לקלף את עצמי מהמיטה, בין היתר כדי לגלות שגם אחיו הגדול לא טמן ידו בצלחת: התעורר (בכוחות עצמו, עוד דבר נדיר), התלבש והתחיל לערוך שולחן לארוחת בוקר. בקיצור - מרבה ילדים, מרבה עבודה, מרבה עזרה...
|
תוכן התגובה:
|