מההודעה שלך עולה, שהשינוי חל מאז הלידה. כאילו תהליך הלידה/לידה/תוצר הלידה, הם הם האשמים בתקופת היובש הזו. סורי, לא נראה לי.
לא מבינה איך את יכולה לחיות חיים ללא סקס. אגב, אצלי הסקס זה לא האורגזמה לבדה. החרמנות הקודמת לסקס, הפרפרים בבטן, ההורמונים שמציפים אותי, הזיון, כולם שווים לא מעט. האורגזמה זה הסוף, מה שאני אומרת, שאני נהנת מההתחלה לא פחות מאשר הסוף. משהו בהתחלת ה"תהליך" מרגש אותי כל יום מחדש. כבר הרבה שנים....
את מתארת מצב לגמרי לא תקין. מה זה חברים טובים? אחים?
אני מסכימה עם מישהי שאמרה להפחית בדיבור ולהרבות בעשיה. אורגזמה לא באה מדיבור (יכולה מלשון, אבל בלי מילים...). תשלחי ידיים, תחרמני אותו, קחי את הידיים שלו ושימי איפה שאת רוצה שיגע.... לא אפרט כאן, בכל זאת, מקום ציבורי. לא רומנטיקה, אלא הכי מיני שיש. (מהכרות עם איזה גבר או שניים, אור נרות ומוסיקת מעליות לא עושה להם את זה, אלא אם כן, במעלית, אבל זה סיפור אחר...זכרונות....)
נשמע כאילו נכנעת לחיות עם אח לכל החיים. נורא מצער. תחדשי את זה.
וגם, מה שאמרה רונה, איפה הוא כן מספק את עצמו?????? לא קונה שאין לו דחף. אין חיה כזו.
ואחרון חביב: אורגזמה זה אורגזמה זה אורגזמה. לא משנה מה המקור שלה. תשקיעי בעצמך (אם לא אני לי, מי לי??? לא על זה נאמר???)
בהצלחה, ומקווה שתחזירי את סקס לחייך. זה טוב וחשוב. יש לו לסקס הזה משמעות כל כך גדולה בזוגיות.
|
תוכן התגובה:
|
