ובאמת קשה להכין אותם למה שהולך לקרות, מה גם שהוא לא ממש יכול להבין. מה שהוא *כן* מבין, ומעולה, זה לקרוא את שפת הגוף שלכם ואת טון הדיבור, ולהבין מזה אם יש סיבה לדאגה... אז מה שאנחנו עשינו: הלכנו שנינו עם הקטנצ'יק, והבאנו איתנו הרבה ספרים שהוא אוהב, וצעצועים שיסיחו את דעתו. שיחקנו איתו הרבה, ושמרנו על מצברוח טוב מולו (למרות החרדה הגדולה בלב...), כדי שירגיש טוב. לקראת הניתוח נתנו לו תרופת טשטוש, כך שכשהגיע הזמן להכניס אותו לחדר הניתוח ולתת לו הרדמה הכללית הוא היה די רדום, ולא חווה את זה כדבר שלילי - זה היה יותר קשה לנו... וכשהוא התעורר היינו שם בשבילו, חיבקנו אותו וליטפנו אותו והיה בסדר גמור! (היו שם ילדים שהיה להם קשה להתעורר מההרדמה, ובכו הרבה - הבן שלי היה ממש בסדר, מהרגע הראשון שפתח את העיניים). במידה מסויימת היה קל יותר לעבור איתו את זה בגיל הזה, כי הוא באמת לא נבהל ושכח מזה תוך יום. שיהיה לכם בהצלחה!! באמת קשה לעבור את זה כהורים, שולחת לכם חיבוק ואמונה שהכל יסתדר...
|
תוכן התגובה:
|