אני מסכימה איתך שמילה היא ניתוח. מי ש"בוחרת" או נאלצת להסכים להליך המאוד מיותר הזה - מוטב שתעשה אותו במינימום כאב לילוד ובתנאים סביבתיים טובים.
אני יכולה לומר לך שאני מאחלת לי שילדי יבחרו לוותר על ההליך הזה, אבל בביתי שלי לא הצלחתי לשכנע את שותפי לחיים לוותר על ההליך, אם כי כיום הוא עצמו חושב שהיה יכול להתמודד ולעזור לילד להתמודד עם 'בלי מילה'. לא חגגנו את האירוע או ציינו את הטקס הברברי הזה ברבים, אלא האיש נכנס ויוצא עם התינוק בידיו - לא יין ולא סנדקים. זו הפשרה שהצלחנו להגיע אליה (שגם היא עוברת לא בקלות עם הערות מרושעות ועלבונות שאני "לא מזמינה" לברית). אני סירבתי להכנס. גם למילות שאני מוזמנת אני מסרבת מסיבות אידיאולוגיות וחברותי / בני משפחתי יודעות/ים כי אגיע במועד אחר לביתן/ם.
בדיוק כפי שאמליץ, לנערה שהסתבכה בהריון לא רצוי, ללכת לועדה בבי"ח ולא לחאפר בקליניקה כדי לסיים את ההריון, ובדיוק כפי שאמליץ למי שחושקת מהסיבות הלא נכונות בקיסרי אלקטיבי לגשת לבי"ח המצטיין באחוזי הקיסריים שלו - כך אני רואה בבחירה בדר. גונן הרע המיעוטו. לא אופטימלי, לא כיף גדול או שמחה אינסופית - אלא רע שיכול להיות הרבה יותר נורא עם מוהלים אחרים כשבצידם יש רבע עוף בורקס והמוני אנשים מתגודדים. בחיי עשיתי לא מעט דברים אחרת (נישאתי אזרחית, ערכנו הסכם ממון בטרם נישאנו, בחרנו לגדל את ילדנו בדרך מסויימת שהיא לא השגרתית), אישית, לא הצלחתי לשכנע את זוגי בנושא הזה. מודה ומתוודה - אזלת יד. זה אולי הויתור היחידי שעשיתי בדרך שאני מתווה בגידול הילדים שלנו. אני חיה עם זה, לא בשמחה גדולה, אבל מול דברים אחרים שהורים יכולים לעשות לילדיהם אני חושבת שילדי יצאו "בזול" למרות המילה המיותרת (מאוד) מבחינתי.
|
תוכן התגובה:
|