השאלה היא קודם כל כמה זמן נמשכת ההתנהגות הזאת. אם זה משהו שהתחיל בתקופה האחרונה אז ייתכן שזה אכן סימן לקושי או מצוקה על רקע אירועים מהתקופה האחרונה (לא ציינת מתי היתה הפרידה ואלו אירועים היו סביב זה. לא נראה לי שרמת המצוקה קשורה למידת הבגרות שלה. זה יותר תלוי באופי האירועים וברמת הרגישות שלה, ובכל מקרה פרידה של הורים נראה לי אירוע מאד לא קל לילד, על כל השינויים באורח החיים הכרוכים בו. במקביל התחילה כיתה א' לאחרונה שזה גם דבר לא קל). אם ההתנהגות הזאת לא נמשכת זמן רב אפשר לחכות קצת ולראות אם יחלוף מאליו. אם לא חולף או נמשך כבר זמן רב- בהחלט נראה שכדאי ללכת לייעוץ מקצועי. דווקא פחות הייתי הולכת על אבחון לבעיית קשב ויותר לבדיקת מצבה הרגשי, כי ביחד עם שטיפת הידיים והפרפקציוניזם המוגזמים זה נשמע יותר כמו מצוקה או בעיה רגשית.
במקביל אם יש פעילות שהיא כן מרוכזת בה כמו ציור, אז אולי כדאי להתמקד בפעילות הזאת ולנסות למצוא עוד דברים שהיא כן מאד אוהבת ומצליחה להתמיד פרק זמן. לא רואה טעם להתעקש איתה על פעילויות פנאי כמו בלט שמכל סיבה שהיא היא פשוט לא נהנית מהן כרגע.
|
תוכן התגובה:
|