|
30/5/2002 22:16
|
אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית
|
מאת:
|
|
שירלי יקרה, מצטערת, הקודם ברח בלי תוכן)
|
כותרת:
|
אין לי מילות נחמה, רק השתתפות. צר לי לשמוע שהכרת את רותי ואת משפחתה, אבל גם בלי להכירם הסיפור הזה לא עבר בקלות על רבות מאיתנו. הסתמיות, ויותר מכל, הנחישות לפגוע אפילו בתינוקות וילדים רכים, המחשבה הזו קשה מנשוא. מאז אותו יום אני שואלת את עצמי האם המרכז המסחרי שלנו בטוח - הפארק בו אנו מבלים כל יום כמעט. והיןם, מסתבר, אכן היות התרעות ופינו את האמהות והילדים בבהלה... שלא נדע. שנוכל כבר לראות את הסוף לפחות של הענן המחריד הזה שרובץ עלינו. ורק בשורות טובות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|