אמא דואגת יקרה, התיאור שלך מעלה חשד שאכן בתך נמצאת במצוקה. התנהגות של ויתור על ממתקים והחזרת האוכל של בית הספר (היא עוד לא מתוחכמת מספיק כדי לזרוק אותו ולשקר שאכלה...) מעידה על התחלה אפשרית של הפרעת אכילה. החדשות הטובות הן שהשלב מוקדם מספיק והגיל צעיר מספיק כדי לעצור את זה ולהפוך את המצב להזדמנות לשיפור הבטחון העצמי והתזונה הבריאה. הפרעות אכילה הן, ברוב הפעמים, רק הסימפטום למשהו אחר. נסי לחשוב מה קרה לאחרונה בחייה של בתך ומדוע יש השלכות על דימוי הגוף שלה. ייתכן שיש כאן בעיה שהמקור שלה כלל לא קשור לדימוי הגוף שלה. ייתכן גם שלא. אני לא הייתי פונה בהכרח ליועצת, אלא להדרכת הורים פרטית אצל מישהי שמכירה מקרים כאלה. בגדול מה שצריך לעשות הוא לברר מה בדיוק קורה וקרה בכיתה ובחיי החברה של בתך ובמקביל גם להסביר לה - רצוי גם את וגם אבא שלה - כמה חשוב האוכל כדי שאפשר יהיה לצמוח לגובה, כדי שהשיער יהיה יפה, כדי שיהיה כוח וכדי להצליח בלימודים וגם להיות פחות חולים בנזלת או בשפעת (כל הנ"ל דברים שקשורים ליומיום שלה). לחזור כל הזמן על המידע הזה, להסביר לה שהיא חייבת לאכול, שאת לא מוכנה שהיא לא תיגע בכריכים (בגיל 7 עדיין יש צייתנות רבה ורצון לרצות את ההורים ויש סיכוי טוב שהיא תבצע את מה שאת תאמרי לה). במקביל חשוב מאוד שתסבירו לה שהיא נראית מצויין והיא יפה. שימי לב: משקל של 25 ק"ג על גובה של 1.3 מ' זה בכלל לא "מלאה"! זהו BMI של אחוזון 25, הרבה מתחת לממוצע. הילדה רזה. אפילו לא "טיפטיפונת מלאה" כפי שכתבת. ואם כתבת כך, נסי להיזכר אם הערת לה לגבי המראה החיצוני שלה. יש עוד הרבה מה לומר בנושא, אבל כל מקרה לגופו. פני לייעוץ בהקדם. אשמח אם תעדכני. בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|