וממגבלותיו. למשל כתר שכולו חרסינה, ממש לא מתאים למי ששוחק שיניים או כוסס צפרניים. או בעל הרגלים כמו לעיסת קרח. הוא מתאים מאד, למי שקו החיוך שלו גבוה והחניכיים דקות, כך שלא יראו מין פס שחור גועלי. כשר אלומינה (חרסינה כזו) על זירקוניה, מתאים לעד שלוש יחידות גג. לא ליותר. הוא ישבר. מתכת אצילה תתאים יותר למתאר השן מאשר מתכת לא אצילה. כתר חרסינה ללא מתכת, לא יתאים לשן מאד שחורה. בקיצור, חלק להאמנות, זה לבחור בכתר המתאים. וגם בהם: אם יש לחץ על החניכיים, או שההשחזה היתה גסה, תהיה נסיגת חניכיים וגועל רב. כתר זהב, בריא ומחזיק מעולה, כשאינו מגיע מתחת לחניכיים, ומיועד לשן אחורית שלא רואים.
בקיצור: צריך רופא טוב ובעל ידע. זו עיצה שתמיד נכונה. אה, והרופא הטוב זקוק לטכנאי מעולה, שישלים ויתקן את הטעויות של הרופא. זה הולך ביחד. את צריכה להתייעץ עם הרופאה המטפלת, לגבי בחירת הכתר. שתסביר את בחירתה, כמו שהסברתי אני, כך שתגיעו לעמק השווה.
בכל מקרה, יש לזכור, שכתר אינו לנצח.
|
תוכן התגובה:
|