החיים לא תמיד הוגנים...זה נורא לא הוגן שאת השקעת והוא לא והיום היא ככה מתייחסת אלייך, אבל זה המצב, ולא בטוח שאת יכולה לשנות אותו. כרגע את מתמקדת בה ובשינוי שניתן לעשות בה וגם בו, את צריכה להתמקד בעצמך, איך את יכולה להתמודד טוב יותר עם מצב נתון. את אומרת שהיא לא תהיה מוכנה לשמוע על טיפול אבל למה את לא מוכנה לשמוע על טיפול ? את זקוקה לו ביותר כדי שתוכלי להכיל את המצב הזה. אם העניין כלכלי יש מקומות כמו תחנת ייעוץ לאשה, תחנות ייעוץ אזוריות שנותנות טיפול מוזל.
בעיני את צריכה קודם כל להרגע. לאמץ שלווה מסוימת. לא לזעום על הגרוש ובטח שלא ליד הילדה. להעביר לה מסר אחיד ואינסופי בסגנון "אני מבינה שאת מאוד כועסת עלי ושעשיתי טעויות, ורוצה שתדעי שמצדי אני אוהבת אותך ומעוניינת בקשר טוב בינינו". אני חושבת שאם היא תעבור לגור עם אבא שלה זה יכול דוקא לשפר את היחסים בינכן, להוריד נקודות חיכוך, וגם האבא יהפוך להיות יותר אנושי וזמין. את צריכה לצאת מנקודת המוצא של "למה זה מגיע לי אחרי כל הטוב שהשקעתי בה", ולעבור לתפיסה של "זה המצב, אני מקבלת אותו בשלווה, מרפה מעט, ונותנת לה 100% תמיכה וקבלה". בשביל לעשות את זה את תצטרכי תמיכה, והדרכה ייעוצית.
|
תוכן התגובה:
|