ונזכרתי על מה מדובר במקרה זה. אז כן, אני חוזרת מספר רב של פעמים על ההוראה, לא מתעצבנת כי אני יודעת שזה ליקוי נוירולוגי (לא תמיד...לפעמים בכ"ז הסבלנות נגמרת...), משתדלת לנטרל הסחות (למשל למנוע מצב שהוא מכין שיעורים כשהאח צופה במחשב), ולפעמים לא נותנת הוראות כפולות אלא אחת אחת, ולפעמים גם זה לא עוזר, ואז אני יורדת לגובה העיניים, ואומרת לו שוב את ההוראה, בד"כ תוך מגע שמחייב אותו ליצור איתי קשר עין. לפעמים כשאני רוצה שהוא ילבש חולצה וזה לא קורה אני באה ונותנת לו את החולצה ביד וחוזרת על ההוראה. גם זה לא תמיד עוזר....אבל זה הכיוון....ושוב, להבין שמדובר בליקוי ולא בזלזול, זה מסייע לנו לגייס סבלנות.
לגמרי יכול להיות שיש טיפולים לזה, שיטת אלבאום או ווטאבר, אני לא מנסה כי פשוט התעייפתי מהתרוצצויות לטיפולים, ועם אחים קטנים זה בכלל יותר מסובך.
|
תוכן התגובה:
|