10/6/2011 16:17
|
יתומה
|
מאת:
|
בת ולימור היקרות
|
כותרת:
|
הריק והלבד שלי נתרמו קצת מהמילים שלכן אני מחפשת נחמה הקושי הבלתי נתפס הזה מתעתע בי כל הזמן איך החיים ממשיכים ואיך אני זורמת איתם כשהנשמה שלי כל כך כואבת ופצועה לכאורה הייתי צריכה עכשיו פשוט להיעלם איתה בפועל אני חיה מגדלת משפחה לתפארת ומקיימת חיי שיגרה רגילים אבל מלאי עצב. אני מאחלת לעצמי ולך בת ולך לימור לתת לזמן לעשות את שלו על אף הקלישאתיות שבדבר. לימור תודה על המילים את נוטעת בי תקווה
ובת... שולחת לך חיבוק חזק מעכשיו גם אני חושבת עלייך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|