שלום יקרה
מה שאת מתארת הוא אחד לאחד מה שחוויתי בתחילת ההריון השלישי. חרדה, בכי, חוסר תאבון, תחושה של "מה עשיתי", ופחד גדול גדול.
ההריון היה רצוי ומתוכנן.
מה עשיתי? קודם כל בכיתי הרבה במשך כמה ימים וגם שיתפתי את בן הזוג בתחושות הקשות. הלכתי לרופא המשפחה וסיפרתי לו על תחושותי הקשות. הוא הרגיע אותי דבר ראשון באוצרו שלא אשכח שיש עכשיו הרבה הורמונים פעילים בגופי... וחוצמזה נתן לי גם טיפות טבעיות שיעזרו לי לרוגע (ולריאן אם אינני טועה). אז ככה, הורדתי ראש לכמה ימים, לקחתי את הטיפות ופשוט נתתי לזה להיות, וראה זה פלא כעבור זמן לא רב, התחלתי להרגיש נפשית הרבה יותר טוב (אם כי פיזית אז התחילו הבחילות הנוראיות). וזה עבר לגמרי. ושאר ההריון התחושות הללו לא חזרו, גם כשהיה סיבוך בהריון.
ונורא חששתי שזה סממן לדיכאון אחרי לידה, אבל ממרומי 4 חודשים אחרי לידה, הכל התבדה. שום דיכאון. להפך. אני רגועה ומאושרת אחרי הלידה הזו כמו שלא הייתי אחרי הקודמות.
אז תיעזרי במה ומי שאפשר ותדעי שזה יחלוף ותגענה גם התחושות הנפלאות.
חיבוק גדול ושיעבור בקלות
|
תוכן התגובה:
|
