אבל:
אחרי ההריון השני, שמתי התקן. לפי המלצת הגניקולוג שלי, רגיל, נחושת, ללא הורמונים. שמו היה מונה ליזה (ההתקן, לא הגניקולוג). היה סבבה, אם כי הדימום לטעמי היה חזק. מסייגת את זה בכך, ששנים לפני ההריונות הייתי על גלולות ולכן קשה לי מאד להגיד בוודאות שהדימום הווסתי פעם היה חלש יותר. לא בטוחה. אחרי הוצאת ההתקן, הריתי בשלישית (מיד!!!), ולאחר הלידה השלישית לקח לי מלא זמן להגיע לביקורת, התקנים וכו', אז לקחתי גלולות (פריוילגיה של אשת רופא), אותן אלו שלקחתי שנים קודם לכן. והאמת, הרגשתי שהליבידו לא מה שהיה. או ליתר דיוק, לא הרגשתי את המחזוריות הזו, החשק המטורף בזמן הביוץ, השינויים לאורך המחזור החדשי. אני ממש לא בן אדם טבעי ומתחבר, אבל משום מה זה הציק לי נורא (אולי גם חשתי עליה בתאבון...) החלטתי להפסיק את הגלולות, לשים התקן, ובתקופה שבין לבין-קונדומים. פה הריתי ברביעית :)!!!! אחרי הלידה הרביעית שוב חזרתי להתקן (בלי תק' ביניים, כמה שבועות בודדים לאחר הלידה....), שוב ללא הורמונים, נחושת בסיסי ביותר. הליבידו טפו טפו טפו. הדימום-יום/יום וחצי-מטורף!!!! אבל שוב, אולי זה הבייס ליין שלי, ואני פשוט לא זוכרת איך זה בלי....
|
תוכן התגובה:
|