ובכל מקרה (בלי קשר אלי, וגם אני בעצם מתעניינת בתשובה לשאלה המקורית - איך מחשבים את ההצמדה) חושבת שאם מגיעים לי עוד נניח 700 שקלים הצמדה על השנים האחרונות (סתם זרקתי מספר, אבל אפילו אם זה 150 שקלים!) - אז מגיע לי. זה לא קשור לקטונוניות. ב-150 (או 700) שקלים האלה אני יכולה לקנות לילדה עוד משהו, כרטיס להצגה שלא יכולתי אחרת, בכסף הזה אנייכולה לקחת בייביסיטר לעוד כמה שעות וללכת לעבודה כשאבי הילדים מבריז (תדירות) מהתחיבויותיו ב-150 שקלים אני יכולה לקנות לי לאק או שפתון או סתם שתי סלסילות דובדבנים במחיר מטורף. זה כסף שלי,\ שמגיע לי ואני לא צריכה לוותר עליו, לא משנה מה הסכום. להתקטנן עם מישהו זה למשל כשאני עושה קניות בסופר האח שלי מבקש שאני אקנה לו כמה דברים - אני לא אקח כסף בחזרה, כי זה יחסים מתמשכים בין אחים וכי ככה אנחנו אוהבים במשפחה. אבל אם מישהו צריך לתת לי עוד כסף - לא משנה על מה - זו לא טובה שהוא עושה לי. זה הסכם פורמלי (הסכם גירושין למשל) וזכותי לקבל בדיוק את הסכום המגיע לי. משקפיים לילדה עלו 400 שקלים ואני ביקשתי 200 בחזרה. ככה מגיע לי.
ויש לי גם שאלה למגיב/ה הלא נחמד. למה לענות בצורה כל כך גסה? אגם אם עמדתך שונה בעניין סכומים כאלה או אחרים. למה את/ה חושב/ת שהאשה חיה על חשבון הגרוש? אצלינו זו פשוט חלוקה בהוצאות שמוציאים על הילדים (וגם היא כלל אינה שוויונית אלא חלה בעיקר עלי, במקרה שלי , אבל לא נכנס לזה)
|
תוכן התגובה:
|