|
15/10/2011 07:57
|
עדי שטרסמן
|
מאת:
|
|
תשמעי, זה באמת מלחיץ
|
כותרת:
|
מנסה להעמיד את עצמי במקומך ומרגישה כיווץ וחוסר אונים.
נראה לי שהייתי:
א. מדווחת לגננת.
ב. מסבירה לבני שהדברים שחברו אומר קשים מאוד וכי אינם מקובלים עליי ולכן הייתי מצמצמת עד למינימום את המפגשים ביניהם, באופן גלוי.
הבן שלי יודע כבר כשנתיים שיש ילד/שניים שאני לא מרשה לו להסתובב איתם בגינה והוא גם יודע מדוע. במקרה שלנו מדובר במשהו פחות קיצוני אבל גם אז הסברתי לו מדוע אני חורגת ממנהגי שלא להתערב בבחירת החברים שלו שנעשית לפי טעמו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
