כמובן... וגם אצלך יש מיחזור ציוד. גם ציוד שאמור להיות חד פעמי- וזה מקובל! (כמובן לא "אצלך", אלא בבית החולים). נגד רסס, יש מין שקף שאפשר ללבוש ונראים כמו אסטרונאוטים מגוחכים, או באמת משקפי מגן. גם משקפיים קצת עוזרים. מה שהכי עוזר, זה סכר גומי! אין כמעט רסס רוק ודם. על זה כדאי להקפיד.
לגבי פרופילקסיס, אני באמת שמחה שההנחיות השתנו, שכן אצל מי שחניכיו מודלקות, בעצם כל ביס משלח חיידקים לתוך מחזור הדם, ואז מגיעים למצב אבסורדי (כמו שהיה לי בדיוק השבוע), של ילדה, שמאד מקפידים לתת לה פרופילקסיס לפני טיפול שלי, אבל מצב חניכיה זוועתי, כי לא מקפידים לצחצח לה שיניים, ובעצם, הטיפול שלי, יעשה (כך אני משערת) בקטרמיה אפסית, לעומת ארוחת הצהריים שהיא אוכלת כל יום.
אל תתפסי אותי במספר החיידקים שנכנסים בכל ביס, כמובן. מה שאני עושה, זה ראש קטן, תכלעס. כל מי שמדווח על בעיה לבבית כלשהי, אני שולחת לקבל אישור מרופאו על צורך בפרופילקסיס, אלא אם כן הטיפול שאני עושה אינו בעייתי באופן מוחלט. (נגיד איטום חריצים או סתימה קטנה בחלק הלעיסי של השן, שאפילו לא נדרש אילחוש). במקום שאתעמק ברזי כל בעיה לבבית של כל פציאנט, אני לא לוקחת צ'אנסים. אם את רוצה הנחיות מדוייקות, אני יכולה לתת לך אותן, אבל בתכלעס, אני לא מצפה שקרדיולוג לכנס לעובי הקורה בעניינים הדנטאליים של הפציאנטים שלי, ואני לא נכנסת לדקויות הבעיות הלבביות של הפציאנט המשותף, אלא אם כן יש איזשה ספק או מחלוקת, ואז אין כמו הדברות אישית. אני פשוט מרימה טלפון לרופא המטפל ומקבלת הנחיות מדוייקות. לא לוקחת צ'אנסים על חיים של אנשים.
כך נעשה טיפול מתואם לפני שבועיים, בפציאנט צעיר שסבל מקריש דם משמעותי במח, ונמצא בטיפול נוגד קרישה מאד רציני, ומה לעשות, נזקק לטיפול שורש.
אני ביצעתי את הטיפול (שלשמחתי, לא גרם לדימום כלל), אחרי ששיכנעתי את ההמטולוגית, שמדובר בזיהום מסכן חיים. היא היתה בהיכון עם טסיות למקרה הצורך, בחדר מיון. שת"פ זה דבר טוב!
|
תוכן התגובה:
|
