אני מבינה את הילדה שבוודאי מרגישה שאצל אבא אין לה מקום משלה במיוחד לאור ההריון. היא אולי מרגישה שההריון דוחק אותה אפילו עוד יותר החוצה. אבל אני גם מעריכה את האבא שנאבק על הקשר איתה. גיל תשע זה כבר לא ילדה קטנה. זה עוד מעט גיל ההתבגרות, והאבא בוודאי יודע שאם לא עכשיו אימתי. בגיל ההתבגרות קשה הרבה יותר לקבל שיתוף פעולה מהילד. הוא לא רוצה לאבד אותה. אני חושבת שאת צריכה לדבר עם שניהם, ביחוד עם האבא ואולי גם עם זוגתו החדשה. לומר לו מה הילדה מרגישה ולנסות למצוא ביחד פתרון. אני חושבת שצד שלישי שמגשר יכול מאוד להועיל לכולכם, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם כלכלית הייתי בהחלט פונה לעזרה פסיכולוגית. לבי עם הילדה וגם עם שניכם. זו סיטואציה לא פשוטה בכלל לאף אחד אבל את הנתונים היבשים אי אפשר לשנות וצריך לנסות להוציא את המיטב ממה שאפשר. בהצלחה לכולכם.
|
תוכן התגובה:
|