כשהגדולה שאלה באיזור גיל 5 אם אפשר לעשות, עניתי לה שאם היא תרצה אני אסכים, אבל שזה כואב. לי עצמי היו איזה 10 חורים, ואני בהחלט זוכרת את זה כהליך כואב מאוד. ואח"כ איזה שבוע שכואב ולא נוח לישון, וכמה שבועות של טיפולים ואינפקציה. לא הרגשתי שבגיל 5 היא היתה בשלה להתמודד עם כל התהליך הזה. והיא העדיפה לחכות. מדי פעם זה עלה, שאלה אם אפשר ואם זה כואב, ואני עונה שכן אפשר ושזה כואב וצריך לקחת את זה בחשבון.
עכשיו היא בת 8, וזה גיל שלדעתי יש את הבגרות לבחור במשהו שכרוך באי נעימות ולהתמודד איתה. בנוסף, אני שומעת מהמון אמהות מסביב שזה ממש לא כאב לילדות ולגמרי לא ביג דיל.
הקטע הוא שיש גם אחות בת 5... שהיא יותר נחושה בעניין. בקיצור, בשבוע שעבר הן ביקשו ועשינו לשתיהן. מרחתי להן משחת אמלה למשך שעה לפני כן, וזה באמת לא כאב. לא יודעת אם זה בזכות האמלה או לא, כי לפנינו היתה ילדה שלא שו לה כלום והיא לגמרי לא צייצה.
בשיטה ללא האקדח כל עגיל מגיע בתוך מתקן חד פעמי, מעין קליפס כזה שאיתו עושים את החור. זה מגיע סטרילי וסגור. יתרון נוסף הוא שבדרך הזו אפשר לעשות את שתי האזניים בו-זמנית. גם יש מבחר די גדול של עגילים שמגיעים ככה, לא כמו שאנחנו עשינו, שהיו עגילים רפואיים גדולים ומסורבלים.
ההמלצה היום היא לא אלכוהול ומשחה אנטיביוטית (אלא אם כן נוצר זיהום) אלא ניקוי דווקא במי מלח, ומריחה של משחה אנטיספטית (בפנטן, ויטה מרפן). מי המלח מחטאים גם הם, אך לא גורמים ליובש, וכך הריפוי מזורז.
ברור לי שלבת ה-5 לא הייתי נותנת לעשות בגיל זה לבד (דרך אגב, בגן שלה נדמה לי שהיתה רק ילדה אחת בלי עגילים חוץ ממנה!), אבל במצב שנוצר הרגשתי שזה כן נכון לתת לה לעשות עם אחותה, ודווקא עבר לגמרי חלק. עד שהגענו הביתה כבר שכחו שהיה משהו, שום רגישות או כאב. גם לא בלילה.
בהצלחה מה שתחליטו!
|
תוכן התגובה:
|
