1. אמרנו לו שההישתתפות היא החשובה - שכל מי שמשתתף בתחרות הוא "אלוף" (ולכן קוראים לה אליפות... משחק מילים לא מדוייק,אבל אפקטיבי...). התנהגנו בהתאם:בסוף כל יום תחרות התקשרו סבא וסבתא לומר עד כמה הם גאים; לא שאלנו אם "ניצח" אלא אם "נהנה לשחק"; קנינו מתנה ופרס להשתתפות; דאגנו לספר לאנשים מסביב שהוא "משתתף" בגאווה רבה. 2. הדגשנו שוב ושוב, לפני התחרות, שלא מצפים ממנו לזכות, ודי בטוח שיפסיד (לא לפני התחרות ה"קלה", אלא רק לקראת התחרות ה"קשה"). 3. הניצחון בתחרות הקלה היה פלא בהיבט זה - אבל זה מיקרי לחלוטין, ובטח לא יעזור במקרים אחרים. 4. נתנו תקוה לשנה הבאה, כשיגדל, אז המטרה שלו היא לקבל 3 נקודות (מתוך 6), ובעוד שנתיים המטרה שלו היא לזכות במדליה. הצבת המטרות לעתיד הרחוק, וסימון דרך ההתקדמות, סייעה לו. 7. המורה לשחמט מספר שהדרך הכי טובה ללמוד להתודד עם ניצחונות והפסדים היא להתחיל להתמודד בגיל צעיר, לפני שנלחצים מאוד מהענין - אולי הוא צודק?
מקוה שעזרתי. מרגישה בעיקר פליאה ומזל על דרך התגובה שלו. היה באותה מידה יכול להתפרק.כנראה שהמשחקים נפלו על תקופה טובה שלו.
|
תוכן התגובה:
|