אני מוצאת את עצמי הרבה בדברים שכתבת. שתי בנות גדולות, הרבה לבטים האם להביא את השלישי, בדיוק כמו שאמרת לא להיות גרידי. שתי בנות בריאות ברוך השם, ובסוף הריון שלישי שהיה קשה ונגמר רע, והיה יכול להיגמר עוד יותר רע עם ילד פגוע, והידיעה שצריך לדעת להסתפק במה שיש, ומצד שני כל כך קשה לוותר.
היום אני בת 39+ עם החלטה כמו שאמרת "לא להתאבד על זה". החלטתי שאני רוצה עוד הריון, אבל לא אלך לטיפולים. יהיה - יהיה, לא יהיה - לא יהיה. ואולי יום אחד אתחרט על זה כשיהיה כבר מאוחר מדי.
כשנכנסים לתהליך הזה קשה מאד לא לתת לו להשתלט. אפילו ברמה הפרקטית - חוסר הוודאות, שאי אפשר לתכנן שום דבר.
אם החלטת להיכנס לזה, תני לעצמך את הפריוילגיה להיות בפנים. משתלט - שישתלט. אי אפשר להיות קלילים, זה לא דבר קליל. בתהליך כזה אין ברירה אלא רק לחשוב על התינוק שבדרך.
מאחלת לך הצלחה ובמהרה.
|
תוכן התגובה:
|
