חוצפה שאין כדוגמתה.
קודם כל, בוא נתחיל מזה שהיתה להם כל האינפו' ועל בסיסה התחייבו בפנייך על הנחה של 20%. בהתבסס על ההתחייבות הזאת רשמת את הילדים שלך ועשית מה שבלשון המשפטנים נקרא "שינית מצבך לרעה" שכן ברור שכיום את לא יכולה להוציא את הילדים.
אם הם חושבים שרלוונטי להם איך בפועל מתבצע התשלום או שרלוונטי להם מהו מצבו הכלכלי של האבא - היו צריכים לשאול על כך קודם. בכל מקרה שני הנתונים האלה פועלים לטובתך כך שזה לא משנה.
תכלס, מה שאני מציעה לך:
תכתבי מכתב לוועדת המלגות עם העתק לכל מי שאת חושבת שרלוונטי ויכול לסייע (המנהלת, יו"ר העמותה וכו') ותבקשי מהגזבר להעביר לוועדת המלגות האנונימית (לאחרים בעצמך ביד או במכתב רשום וגם לגזבר). אנונימיות וועדת המלגות מקוממת למרות שיכולה להבין למה, אבל עזבי.
במכתב תפרטי את ההשתלשלות כפי שהיתה; את ההסתמכות החד משמעית והקריטית שלך על התחייבותם.תגידי שלאור התחייבותם על יסוד מידע מלא וגלוי וכל מה שהם ביקשו ומבלי שהסתרת דבר - הם בשום אופן לא יכולים לחזור בהם. אז תוסיפי "שלא לצורך" - שאת משלמת בעצמך את התשלום לביה"ס (אם יש לכך סימוכין בהסכם המזונות שלכם את יכולה להוסיף את זה) ושלבעלך לשעבר יכולת כלכלית נמוכה (ואינך סבורה שאת צריכה לפרט למעלה מכך מטעמי צנעת הפרט, מה גם שהם לא ביקשו מידע זה).
לסיום,תסבירי שהם הכניסו אותך למצוקה כלכלית קשה ביותר שיכולה להביא אותך בלית ברירה לנקוט בצעד שיפגע בילדים על ידי הוצאתם מבית הספר, באמצע השנה או בסופה. שההתנהלות שלהם מנוגדת לעקרונות והאידאולוגיה "שכולנו מאמינים בה ושבגללה אנחנו שותפים במפעל החברתי של בית הספר הדמוקרטי". שאת מקווה מאד שהם יבינו ויחזרו בהם בהקדם האפשרי ושהטעות תתוקן מכאן להבא ורטרואקטיבית ברוח טובה וללא צורך בעימותים סביב עניין זה.
פירטתי את הניסוח שמנסה להעביר את העניין ואת הרצינות תוך איום מרומז (לשם אפקטיביות) אך לא מפורש מדי (לשם שמירה על יחסים קורקרטיים).
אם זה לא יעזור את יכולה לתבוע אותם בתביעות קטנות אבל לא בטוח שכדאי כל עוד הילדים שם, אבל את יכולה לעשות את זה בסוף השנה אם את מחליטה לעזוב. לא זוכרת אם כתבת שההחלטה היתה בכתב, זה עדיף, או כל משהו כתוב שמתעד את ההתחייבות שלהם, ואם לא - אז מוקלט.
מקווה שעזרתי, זה באמת מרתיח, העאלק דמוקרטי הזה. בהצלחה רבה.
|
תוכן התגובה:
|
