תודה באמת, אני חושבת שבעיקר הרגעתן אותי. אני לא יודעת איך הדברים האלה עובדים, אבל אתמול, דווקא אתמול כשכתבתי לכן, פתאום היתה התקדמות, ולא בזכותי ממש- אלא הגננת פתאום מצאה איזה צוהר ובאמת- 4-5, כמו שאמרת, זה היה באמצעות הרפייה שהיא עשתה לה. ופתאום היד נפתחה..עוד לא לגמרי, אבל קצת. אמא שלי אמרה לי השבוע שההורים הם לפעמים האנשים שהכי לא יודעים לפתור את הטראומות של הילדים שלהם. יש בזה משהו. ואולי אפילו טוב שכך. והכי מצחיק שבערב היינו בחנות צעצועים והילדה ניגשה פתאום למדף הלקים- הצביעה על לק ירוק בהיר מזעזע ואמרה שהיא רוצה אותו. ובבית ביקשה שאמרח לה אותו על כל האצבעות, גם ביד החצי פתוחה. וחשבתי לעצמי שהיא רוצה למרוח צבא של הבראה על היד, וככה מרפאת את עצמה.
|
תוכן התגובה:
|