פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

17/3/2012 22:56 דרורית אמיתי-דרור מאת: כרגע, בשלב זה (בלי להיות מומחית בביטחון ובאסטרטגיות) לא הייתי עושה משהו ספציפי מכמה סיבות: כותרת: 1. לילד בן שנתיים אין עדיין יכולת להבין את התמונה הכללית. הוא יצחיל לחוות את החוויה רק כשהיא תקרה בפועל. 2. לילד בן שנתיים אין פרספקטיבה של זמן- לא לגבי העבר ולא לגבי העתיד. "בעוד יומיים" הוא עבורו אותו נצח כמו בעוד חודשיים או בעוד שנתיים או בעוד מאות שנה. 3.אין לנו (לך ולכולנו) מידע למה (לאיזה סיטואציה) להכין אותו: למקלט? למעבר לאיזור אחר? למסכת אב"כ? מי יודע? לשיגרה חדשה (למשל: אין מעונות יום וגנים) או לשיגרה של מעונות יום שעובדים במצב לחץ: מקלטים זמינים וכו' (כפי שהיה במלחמת המפרץ הראשונה בחלק מהמעונות). אני מבינה את הלחץ שלך ולא מתעלמת ממנו. הלחץ שלך בעצם כבר "עובד" ומכניס את הילד למצב חדש (גם אם נדמה לך שאת מסתירה ממנו את פחדיך). כלומר: הלחץ שלך (גם אם הוא לא מדובר ולא מובע ישירות) עובר אליו, יוצר אצלו לחץ. אני עונה לך מתוך הנחה שלי (שייתכן והיא שגויה) שהפחד הזה קשה לך ומפריע לך לנהל את שיגרת חייך (ואיננו רק הרהור חולף שעבר בך רק ברגע שכתבת את ההודעה): כפי שכתבתי כאן לא מזמן - טבעי לחשוב קדימה ולקחת בחשבון גם את האפשרות הקשה והרעה. יחד עם זאת כדאי מאד להפעיל את מנגנוני ההגנה הוותיקים והטובים שלנו שמאד עוזרים בזמנים כאלה. ההדחקה, ההכחשה ושאר החבר'ה (אלה שלעיתים כדאי לחשוף אותם, לקלף אותם מעלינו ולהתמודד עם הגרעין של המצוקה שמאחוריהם) הם מנגנונים דווקא מאד יעילים וחשובים במצבים כאלה. לצורך ההדגמה אומר : אנחנו לא יכולים לחיות את כל חיינו (24/7) בידיעה שנמות בעתיד - ולכן אנחנו "שמים בצד" את הידיעה הזו (כלומר: מפעילים את מנגנוני ההגנה שלנו)ומתרכזים בחיים ובאשליה שאין קו סיום שמצפה לנו . כך גם המצב שאת מתארת. נכון יהיה אם תמצאי מי או מה שיעזור לך לגדל את המנגנון הזה עכשיו, כך שתוכלי "לשכוח" את האופציה המלחמתית עד לרגע שבו כולנו נצטרך להתמודד איתה. אז נכון יהיה להסתכל בדברים נכוחה ולא להשתמש במנגוני הגנה. אני גם מבינה שהאחריות כולה ביום יום נופלת עליך.את מגדירה את עצמך כ"חד הורית" אבל לילד יש גם הורה נוסף. אני מקווה שהוא בתמונה. שתפי אותו ונסו לחלק ביניכם אחריות גם למקרי מצוקה. אני מניחה שעצם השיתוף יקל עליך. כשנמצאים במצוקה - לחלק גדול מהאנשים טוב להרגיש עשייה. קשה אז להיות רק ב BEING. חלק מהאנשים נרגע מעצם ה DOING. לכן אני מציעה לך לעשות כמה דברים פשוטים אבל מכווני התארגנות: לקחת את הילד לשחק במקלט או בחדר הממ"ד שלכם, לארגן בו כמה צעצועים ולהפוך אותו לחלק נעים מתוך השיגרה. כך ירגיש שם נוח אם , חלילה וחס, יצטרך לשהות בו בגלל מצב חירום. אני יודעת שגם גננות עושות זאת עם ילדים בגן, אחת לזמן מה, כתרגול סטנדרטי שמיועד להתכוננות כללית לזמן חירום. לשוחח קצת עם חברות וחברים שיש להם ילדים ולשמוע מהם האם הם עסוקים בכך ומה הם עושים. מקווה שיש לך אנשים מכילים מסביבך, שיוכלו להקשיב לך בלי שיפוטיות וזלזול בתחושותיך - כי מה שחשוב הוא לתת לך מקום (זה מה שאני עשוה עכשיו) כפי שאת מרגישה עכשיו, ולא "להוכיח" לך שאת טועה או מגזימה או היסטרית וכו'. קחי גן בחשבון שלעיתים אנשים נזעקים להוכיח לך שאת ממש (אבל ממש!!!....) לא מבינה עניין והיסטרית - רק כדי להרגיע את ההיסטריה הסמויה של עצמם! ובסופו של דבר - גם קול ההיגיון חשוב. בלי להבין שום דבר יותר ממך או מכל אזרח אחר - אני מציעה להקשיב לריבוי הקולות של הפרשנים, לא רק לאלה שמדברים בהתלהמות מטעם צד אחד או אחר. כך תעזרי לעצמך לאזן את הפרשנות שלך על המציאות שמציגים בפניך. מאחלת לך, לילד שלך ולכולנו שיהיה טוב, דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ולאנשי חינוך 0522322420 תוכן התגובה: תגובות נוספות 16/3/2012  19:05 לא היייתי מלחיצה את עצמי ואת הילד עד לרגע האמת מה גם שחדר המדרגות משמש כמקלט במקרה הצורך (ל"ת) - דרומית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש