מילד לילד הינקתי יותר. את היונק הקודם הינקתי עד שנתיים ורבע, והפסקתי בערך בחודש השלישי להריוני. כרגע מיניקה בן שנה ושמונה חודשים, ואין לי תכניות להפסיק את זה בקרוב. (ונראה שגם לו אין...) כך שאני יכולה להבין את הרצון העז שלך להמשיך להיניק! הרצון הזה מנומק בהרבה טיעונים לוגיים מבוססים מדעית, ומעבר להם יש איזשהו נימוק פנימי שקשה להמליל, והוא אולי החזק מכולם. כמו שנועה כתבה, מהצד קשה לראות את התמונה השלמה, ואת שחיה את הסיטואציה יודעת *ומרגישה* לאן נוטה הכף, ואם חשוב לך להמשיך להיניק למרות השיקולים שכנגד שנראים עצמתיים - כנראה שאת יודעת מה נכון עבורכן.
בקשר לטיעון, שההנקה גורמת לבתך להתמודד עם סירוב, עם קבלת גבולות וכו', נראה לי, שאם ההתמודדות לא תתרחש בנושא הזה, היא תצוץ סביב סוגיות אחרות. הרי ככה זה. "גיל שנתיים האיום" הוא גיל של בדיקת גבולות, לא?
אבל תשובה לקושי שהצגת עדיין לא הצעתי. ייתכן שצריך רק סבלנות והמשך נחישות והתמדה. אולי בכלל לא לאפשר לה לחשוב על הנקה כשהיא מתעוררת בלילה, ורק אבא ייגש אליה? בגילה "המתקדם" אפשר לדעתי גם לטפטף מנטרות חוזרות על עצמן מדי פעם לאורך היום בהקשרים רלוונטיים. למשל, במהלך שעות אחה"צ המאוחרות, האמבטיה , ארוחת הערב... להגיד: "כשיהיה חושך תלכי לישון. בבוקר כשיהיה אור - תוכלי לינוק". גם אצלנו גמילת הלילה התרחשה די מזמן (בסוכות), ולא הייתה פשוטה.
אני מניחה שתשובות פרו-הנקה מבעלות ניסיון בהנקה לטווח ארוך, שחלקן התמודדו עם קשיים דומים לשלך (או קשיים בהנקת צמד!), תוכלי לקבל באתר באופן_טבעי.
|
תוכן התגובה:
|