אני מסתובבת עם אבן בלב מאז. ובאמת לא עשיתי לילד שום דבר. לא יכולתי להספיק, אפילו אם זממתי...
ובאשר לבחינה, הגיעה בוחנת מהונג-קונג, הבנות נכנסות בקבוצות של 3 או 4 בנות. הכל נקבע ומתוכנן מראש, והבנות בוחרות את חברותיהן לבחינה. הכל מתנהל ברוח טובה מאד. המורות (שאסור להן להכנס לסטודיו בכלל), עושות גולגולים, מרגיעות ונותנות עיצות אחרונות. ה"מרגלת" היא נטשה, הפסנתרנית, שאמרה שהקבוצה של הבת רקדה ממש מצויין. (לא שאלתי על בנות אחרות). אני מקווה שגם הבוחנת חושבת כך!. אחר כך, הבנות מקבלות ממתקים ועוגות מהמורה (ואני מרשה!), מצטלמות בפוזות עם החצאיות, בגדי הבלט והפרחים שמזהים אותן (לפי צבע), נפרדות בחיבוק ממורותיהן השתיים, ובמקרה שלנו, אצנו רצנו לשיעור פיתוחה, שמתנהל ברובו על "פיתה" פלסטית, כזו שמאד קשה לעמוד עליה בלי ליפול. ככה, הפיתוחה מסייע לבחינה בבלט, והבחינה בבלט, תורמת לפיתוחה. הכל משתלב.
באשר לציון: יהיה לקראת סוף השנה. אין לו ממש חשיבות פראקטית. זה יותר מעין סיכום של החומר שנלמד. הלימוד המסודר, משביח את הרמה, וההתכוננות לבחינה, עוזרת אף היא להתקדמות בידע בבלט. אוירה חיובית, תומכת ונחמדה מאד.
|
תוכן התגובה:
|
