פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/4/2012 07:22 דרורית אמיתי-דרור מאת: משתתפת בצערך. באמת קשה להסביר - וקשה להסביר לילדים בגיל זה. אשתדל לענות לך ואחריב גם קצת יותר, למען אחרים (כי הרי כולנו נתמודד ביום מן הימים עם הקושי הזה). כותרת: חשוב להסביר וחשוב לדבר על הדברים. התעלמות או התכחשות היא פתרון לא נכון שמשאיר צלקות קשות יותר. כמה מילים על איך ומה ניתן להסביר לילדים בגיל הרך על מותו של אדם קרוב: ראשית חשוב להשתמש במילים פשוטות. לא לסבך, לא לנסות להיות פדגוגיים מדי ולא לנסות בהזדמנות זו להסביר הסברים פילוסופיים ומסובכים. בן שנתיים וחצי, בגיל של הבן שלך, יבין מעט מאד מבחינת התוכן, אבל גם הוא ירגיש את האווירה, הצער והאבל ואת חסרונו של האדם האהוב ויגיב על כך. ילד בן 5 יוכל קצת יותר להבין (קוגניטיבית), אבל עדיין לא יבין את סופיות המוות. חשוב ללכת על פי אמונותיכם ולא לנסות ליצור עולם מושגים מלאכותי עבורם. אם אתם מאמינים בחיים שלאחר המוות, בעולם הבא, אם את מאמינים ש"הוא בשמיים"- הרי שזה הדבר הנכון לומר. זו מחשבה מקלה- אבל רק אם היא אמיתית ולא מזוייפת (לכאורה לטובת הילד). אם אינכם מאמינים בכך- אני מציעה לא "למכור" להם משהו לא "נכון" ולא אמיתי מבחינתכם. זה קשה יותר- אבל לטווח הארוך- זה נכון יותר וממשיך את המסורת שאמורה להיות בבית: אמינות, שיתוף, יושר... שהם הבסיס להמשך האמון של האחד בשני במשפחה. הסברים כדוגמת: "סבא נח" או "סבא הלך לישון" הם בעייתיים מכיוון שקשה מאד לילדים להבדיל בכוחות עצמם בין סבא שהלך לישון ונשאר מתחת לרגבי העפר לנצח- ובינו ( הילד עצמו), שאמור ללכת לישון בערב ולהרגיש בטוח שיקום למחרת בריא ושלם (טפו, טפו טפו...). אין תשובות קלות בנושא כזה- מפני שהנושא איננו קל. חשוב להעביר לילד בצורה מאד ברורה את המסר שמותו של האדם איננו קשור בהם והם אינם אשמים בו (בכל גיל). הדבר חשוב משום שילדים נוטים (גם בגלל החשיבה המאגית שלהם והמשמעות המאגית שהם מייחסים למילים ולמחשבות) ליטול על עצמם אחריות ואשמה על מה שקורה - גם אם אין לכך, מהזווית שלנו, הבוגרים, כל הסבר רציונאלי. יש לצפות שילדים יביעו צער וכאב- אבל גם כעס על האדם ש"עזב אותם" (מבחינתם הוא בחר לעזוב) וגם תגובות שייראו לכם כמו אדישות או התעלמות מהאירוע. השתדלו לא להיפגע ולהבין שזה צפוי וטבעי ואינו מעיד על כפיות טובה וכו'. אל תגנו אותם על כך. כל טווח ההבעות והתגובות לגיטימי. כל אחד (גם המבוגרים) מביע את צערו באופן אחר ואישי משלו. תנו לילד אווירה תומכת, תנו לו לבטא את כל קשת הרגשות, תנו לגיטימציה לכל הבעת רגש, אל תהפכו את המוות לסוד או את הטקסים לסוד. אמנם במקרה שלכם ה"שבעה" כבר עבר - אבל כדאי לאחרים לדעת שנכון לקחת ילדים לשבעה (בהנחה שבשבעה האווירה היא של השלמה (וכאב) ואתם משערים שהילד שלכם יוכל לשאת את האווירה, למרות הקושי שלה. כל משפחה יודעת, םחות או יותר, איזו אויוירה צפויה בשבעה אצלה - ותעשה החלטה בעניין זה. הרשו לילד לשחק, לקחת ספר וכו´ לשבעה. עבור הילד זה גם "ביקור משפחתי" שבו הוא רואה את בני הדודים, את המשפחה המורחבת, את אווירת ה"ביחד" שמאד עוזרת ואת המשכיות החיים. גם בשבעה מחייכים לקראת מי שמגיע, לוחצים ידיים, שותים, אוכלים, מדברים- חיים. חשוב שגם אתם תדברו איתו על הצער והכאב שלכם, על הגעגוע. (אם מדובר במוות של אדם מבוגר כדאי להדגיש שמוות איננו דבר שצפוי לילדים צעירים ושהמוות הוא משהו שקשור בזקנה או במחלה קשה). במידה וישנם ילדים בגילאים שונים במשפחה אני מציעה שתדברו עם כל אחד בנפרד (משום שיש הבדלים התפתחותיים עצומים בין אחים שאחד בן 6 והאחר בגיל שנתיים) ורק אחר כך תתנו לשני האחים להיות יחד אתכם ותשוחחו באופן חופשי (בהתאם לשאלותיהם) על הדברים. אם הם ימנעו לחלוטין מלדבר על המוות של האדם הקרוב- אל תרגישו שהם "לא בסדר"- אבל גם אל תחשבו שהם כבר עיבדו את כל החוויה ואין צורך יותר להתייחס לכך.קחו בחשבון שהם גם בחרדה ופוחדים או נמנעים להעלות את הנושא ולהתמודד. לעתים הם נמנעים מלהעלות את הנושא מתוך רצון להגן עליכם ולא לצער אתכם. גם זאת צריך למנוע ולאפשר להם לבטא את עצמם ואת רגשותיהם. תפקידם איננו להגן עלינו, המבוגרים. זה תפקיד עמוס וקשה על מידותיהם הצעירות. צרו אווירה שבה יוכלו לדבר, לשאול, לבכות וגם לצחוק. הסתכלו על תמונות של האדם הקרוב, דברו עליו- אל "תעלימו" אותו. הרבה פעמים אני נשאלת האם כדאי לקחת ילד בגיל הרך ללוויה. בגיל זה לא הייתי לוקחת את הילדים להלוויה- אבל עוזרת להם לעשות טקס פרידה סימלי: למשל: לצייר איתם (גם שרבוט קטן הוא הבעה של משהו. אין צורך בציור אמנותי או מוגדר),בגיל מבוגר יותר (4-5 ואילך) להכין עם הילד אלבום זיכרון. נכון יהיה לדפדף ביחד באלבום תמונות שבו מופיע גם מי שהלך לעולמו, להצביע עליו, לציין את הגעגוע אליו.אפשר לצפות בחומר מוסרט שבו האדם הקרוב מופיע, להדליק נר לזיכרו (אפשר חשמלי- לשם הבטיחות), תלו תמונה שלו ועוד. כל אלה הם טקסים והם עוזרים לילדים בכל גיל (וגם למבוגרים). אם החלטתם לקחת את הילד (לא בגיל שנתיים וחצי. אז אין לכך שום משמעות!)לבית הקברות - נסו ליצור באזכרה ליד המצבה אווירה רגועה, אל תיקחו אותו בשעה שיהיו שם המוני אנשים אלא רק אנשים קרובים ומוכרים, הכינו אותו בבית למה שיראה: אבן, לא רואים את סבא, לא שומעים אותו, הוא לא צריך אוויר כי הוא לא חי, לא כואב לו, ממה נפטר (במילים פשוטות שיבחינו בין מחלה שגרתית ובין מחלה קטלנית ויתנו לו ביטחון בחייו הנמשכים)- וצפו לשאלות קונקרטיות שבמרכזן יעמוד הילד עצמו,. זה בסדר. זה איננו אומר שהוא אינו רגיש כלפיך וכלפי זכר הנפטר. זה אומר שהוא בשלב התפתחותי שבו הוא חושב על הכול דרך עצמו. לחלק מהילדים זה יהיה מפגש ראשון עם המוות זהו מצב קשה גם משום שיעלו שאלות לגבי מותם העתידי של סבא וסבתא. יעלו הרבה תכנים שקשים לילדים וקשים למבוגרים. כדאי שתשוחחו על כך קודם ביניכם המבוגרים ותתאמו עמדות . למשל שבני מש]חה אחרים או הגננת לא ילכו בהסברים שלהם לכיוונים הפוכים לגמרי משלכם. אינני אומרת שצריך לעשות "ישיבת צוות" במשפחה- אבל כדאי להחליף כמה טלפונים ולחשוב ביחד. מותר שכל ילד ישמע מהוריו הסבר קצת אחר - אבל כדאי שיהיה איזה שהוא תואם, כי הנושא מטריד ומעסיק ילדים מאד- וההסברים המילוליים והמסרים האחרים נותנים להם חומר למחשבה, לפחדים או לרגיעה. ושיהיו חיים טובים ושמחות, דרורית אמיתי-דרור תוכן התגובה: תגובות נוספות 21/4/2012  07:22 ארחיב... (מקווה שלא אחריב) (ל"ת) - דרורית אמיתי-דרור 21/4/2012  20:16 דרורית תודה על הדברים - תמר 21/4/2012  21:26 דרורית, איזותשובה מאלפת ורגישה, מקסימה. ולפותחת ההודעה - אני בטוחה שתמצאי בדברים של דרורית עזרה ונוחם. בריאות. (ל"ת) - נעמי 21/4/2012  23:30 תודה רבה על התגובה מושקעת! - אמא של מתוקים 22/4/2012  06:39 בשמחות! (ל"ת) - דרורית אמיתי-דרור

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש