פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

16/5/2012 17:52 סאלי תדמור מאת: כל הכבוד לך כותרת: שלום לך :-) אנחנו רובנו נמצאות במקומות דומים. יש הבדל בעיקר בעוצמות העניין. כל הכבוד לך שאת "מרימה דגל אדום" ומחפשת מה לעשות עם זה עכשיו. ואם הבנות - הנדיבות שלך מהממת אותי כל פעם מחדש. לכתוב בניק הקבוע שלך שזה נושא שגם את מתמודדת איתו הוא ממש צעד נדיב. כי הוא שובר את הטאבו שסביב הנושא הזה, טאבו שמחזק עוד יותר את רגשות האשמה ותחושת הבידוד, שמחזקות את כל הקושי. אז מה קורה פה בעצם?... יש בנו צדדים שקשה לנו לקבל אותם. קשור לזה שאחרים לא קיבלו או מקבלים אותם. במקביל יש צדדים באחרים שקשה לנו לקבל. הם מפריעים לנו, מאיימים עלינו, מפחידים, מכעיסים, מדאיגים, מקפיצים. יש גם קשר בין הדברים הללו, מה שקשה לנו לקבל באחרים ובעצמנו - לרוב אלו הם אותם דברים, או דברים ממש מנוגדים. אם הם מנוגדים הם לרוב מייצגים צדדים בעצמנו שאנחנו פוחדים מהם ממש ממש (לפעמים עד כדי ניתוק). בפסיכולוגיה זה נקרא "האני המוכחש" - ולפגוש אותו באחרים מאיים ממש. כאשר זה קורה עם בני זוג זה פוגע בקשר שלנו איתם. כאשר זה קורה עם הילדים זה מאיים עלינו בכל צורה אפשרית, גם בגלל שזה מפריע לנו ישירות, וגם כי זה פוגע בקשר שלנו עם הילדים, ואז גם נוספת פגיעה בערך העצמי שלנו כאמהות (רגשי האשמה המפורסמים), ויחד - כאשר זה חזק - זו ממש מצוקה, כמו שאת כותבת. ברמות קלות יותר - ונפוצות ביותר - אנחנו לא מקבלות חלקים קטנים של הילדים שלנו. זה יוצר "איי ניתוק" איתם - צדדים שלהם שהם בעצם צריכים להסתיר מאיתנו כדי להסתדר איתנו. ככל שהילדים גדלים, איי הניתוק האלה יכולים לגדול - עד למצב הנפוץ ביותר שילדים מרגישים שההורים שלהם לא מקבלים אותם, לא מבינים אותם ואפילו לא אוהבים אותם - זה לא נכון, אבל יש איים גדולים של חוסר קבלה. מה עושים?... אין פה פטנטים וטיפים. אין קסם, כמו שאם הבנות כותבת. אלו הנושאים העמוקים ביותר של ה"בפנים" שלנו זוהי עבודת חיים, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעשות אותה: לבנות את עצמנו מחדש עם הרבה יותר קבלה. קודם כל קבלה לעצמנו (כולל העניין של חוסר קבלה כלפי הילדים... זה המצב הנתון). אח"כ מגיעה קבלה גדולה יותר ויותר כלפי כולם: בן זוג, ילדים וגם הורים. זה הולך לאט, וזה יכול להתחיל מכל נקודה. כל האמצעים כשרים: כל סוג של טיפול או עבודה שעוזרים לנו. עוזרים לנו קודם כל להרגיש מקובלים ע"י האדם שאיתו אנחנו עובדים, ובמקביל לפתח את הקבלה הפנימית שלנו. התמקדות היא באמת כלי חדשני למדי (אם כי ותיק) שאפשר להשתמש בו בפני עצמו, או לשלב בסוגים שונים של טיפולים ואימון. יש בו יתרון שהקבלה ממש מובנית בו עמוק בפנים, לומדים לעשות את זה בפועל. לא רק בראש, בתפיסות, אלא גם בגוף. אני נכנסת לשטח שלא קל להסביר אותו (אבל אפשר להתנסות בו...). התהליך חייב להיות עמוק ולערב גם את הרגשות והתחושות שלנו - לא מדובר פה בתיאוריות בלבד. למעשה העניין של חוסר קבלה הוא הגרעין של הרבה מאוד מהכאב שלנו. ולפעמים משהו דרמטי כזה - מצוקה גדולה כזו - היא מה שאנחנו צריכים כדי להתעורר. כדי להתעורר ולהבחין בכך שאנחנו לא במצב רגשי טוב. שהזנחנו את עצמנו. או שאולי אנחנו מטפלים בעצמנו - אבל זה לא עובד היטב. אם מסתכלים מסביב, אנשים שהם בריאים מאוד, אם נשאל אותם - לרוב הם מתרגלים סוג כלשהו של ספורט (ואוכל בריא), ובמידה די גדולה. יש מעטים שיש להם את הגנים המושלמים והם אולי פחות צריכים את זה, אבל רוב האנשים הבריאים משקיעים הרבה משאבים בכך, בעיקר מעל גיל מסוים. אותו דבר עם עבודה רגשית. רוב האנשים שהם במצב רגשי טוב - ולא נמצאים במצוקה כזו עם הילדים שלהם, למשל - מתרגלים סוג כלשהו של "טיפול" או "עבודה עצמית". לפעמים במשך שנים ועשרות שנים. זה לא חייב להיות ה"טיפול פסיכולוגי" המסורתי, אם כי זו בהחלט אפשרות, זה יכול להיות מגוון סוגים וזה גם אפילו יכול להיות לא בתשלום. אנשים מוצאים לעצמם מסגרות שונות לדברים האלה, חלקנו אפילו (במקרים של הרבה מזל - כמו גנים מושלמים) שזה נמצא בתוך השיחות הרגילות שלנו עם משפחה וחברים. אני יכולה לספר לך שהנושא הזה של קבלה כלפי הילדים שלי - ועבודה על נקודות כאלה של חוסר קבלה - הוא נושא שאני עובדת עליו המון, שנים (בערך מאז גיל שנה של הבכורה). אם לספור את מספר השיחות שאם הבנות דיברה איתי על זה - אז אני עצמי עבדתי על הנושא הזה אולי פי 50. אז כן, מהצד מסתכלים ורואים שיש לי קשר ממש טוב עם הילדים, ואני נהנית להיות איתם, לרוב. אבל לא הרבה אנשים יודעים כמה השקעתי בזה. כי זה חשוב לי. אז את לא לבד בזה, בכלל לא, ועכשיו הכפפה אצלך איך להתקדם מכאן :-) תוכן התגובה: תגובות נוספות 16/5/2012  10:51 יכול להיות שאת דוחסת המון רגשות חיצוניים ליחסים שלך עם בנך? - דפלול 16/5/2012  14:32 איזו מן אמא לא אוהבת את הילד שלה? - סוי 16/5/2012  14:48 סוי, הכותרת שלך קצת מרתיעה... עשתה לי דפיקות לב... אבל התוכן מקסים כתמיד :-) (ל"ת) - דפלול 16/5/2012  15:10 ובהמשך לסוי - התמקדות - אם הבנות 16/5/2012  15:52 there was an article about it - Me 17/5/2012  05:47 רק לחזק - שחר 17/5/2012  13:13 סאלי, כרגיל כתבת נפלא... - אם הבנות 17/5/2012  21:14 כל כך שמחה לקרוא את זה... - סאלי תדמור

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש