הי לין,
מבחינת בית החולים: בן הזוג היה איתי במהלך כל ההכנות, חוץ מאשר ברגע שבו שמו לי את ההרדמה הספינאלית, לאחר ששכבתי בחזרה הוא נכנס לחדר הניתוח והיה איתי. לצערי אין אפשרות להחזיק את התינוק בחדר הניתוח זה ממש קצר, מבט חטוף ומוציאים אותם מהחדר הממוזג - בן הזוג הלך איתם והיה איתם בזמן שאותי תפרו. בהשוואה ללידה רגילה זה היה נורא בשבילי כי הייתי רגילה לזה ששמים את התינוק עלי אחרי הלידה, וקיסרי זה יותר "חטיפה" ולא מקביל בכלל מבחינתי לתהליך שעוברים בלידה רגילה, לא לפני, לא במהלך ולא אחרי. אצלי התאומים היו שניהם במצג רוחבי ולא היתה ברירה, ולכן השלמתי עם זה כי לא היתה לי בחירה, אבכל בתור מי שעברה לפני כן 3 לידות רגילות זו היתה חוויה לא פשוטה בכלל.
אחרי שחזרתי למחלקה, עוד בהתאוששות ישר בן הזוג הביא את התינוקות והחזקתי אותם ןהנקתי והיה נפלא. אני בחרתי בבית חולים לניאדו כי הם איפשרו לי ביות מלא לאחר הקיסרי ועוד עם תאומים, ואכן כך היה. קל לא היה, כי הייתי עם הכאבים של אחרי קיסרי, וכל התרוממות ממצב שכיבה לישיבה היתה כואבת מאוד, בייחוד ככשהרמתי או הזזתי את התינוקות. היתה שם יועצת הנקה מקסימה שעזרה לי למצוא תנוחות מתאימות גם ל"אחרי" קיסרי וגם לתאומים. הקושי בלניאדו הוא למי שחילונית ומאושפזת בסוף שבוע שזה מה שקרה לי, כי הם בית חולים דתי.
באשר לרופא עצמו - הוא מנתח בשיטת משגב לדך, מפשק את שרירי הבטן ולא חותך אותם, מאחר ולא עברתי קיסרי אחר בחיי אני לא יודעת להשוות אבל קיבלתי לגביו המלצות אישיות מבחורות אחרות שנותחו אצלו, הוא היה מאוד יסודי לפני הניתוח, בדק אותי 3 פעמים כדי לוודא את המצגים, הניתוח עבר מאוד מהר (תוך דקה שני התינוקות היו בחוץ), וההחלמה ממה שהבנתי היתה ממש סטנדרטית לניתוח מעין זה. הוא בא וביקר אותי במחלקה כל יום אחרי הניתוח במהלך כל האשפוז ועלה וירד איתי במדרגות כדי לוודא שאני בתנועה.
לא יודעת מה פרסמו לגביו, הניסיון שלי היה טוב.
מקווה שעזרתי.
מירי
|
תוכן התגובה:
|
