צריך לבוא לבית הספר של הילדים שלי בחוס אנג׳לס כדי להבין.
כאפה וכל דבר דומה היא אלימות, נקודה.
כאן בבית הספר מקרה כזה היה מטופל בחומרה על ידי המורה וגם על ידי המנהל, בשיתוף פעולה מלא.
המדיניות היא שכל מה שקורה בין כתלי בית הספר מטופל על ידי הנהלת בית הספר ולא בין ההורים לבין עצמם.
כשהבן שלי התלונן פעם שאיזה ילד נתן לו מכה זה טופל מיידית, למחרת בבוקר , אחרי שבערב שלחתי אימייל למורה עם הסיפור.
וכמו שכתבה אסנת- בריון קטן יהיה בריון גדול. פשעים ואלימות צריך לעצור כשהם קטנים.
אפס סובלנות לאלימות! צפיתי בסרט של תופעת גרנט חסרת נשימה.
היכן שאני גרה לא יעלה על הדעת שתהיה אלימות בבית ספר. ומי שמעז מטופל מייד כך שלא יתחשק לו יותר להתנהג כך. בנוסף מעודדים בבית הספר להעריך את הילדים על מעשיהם הטובים והישגיהם בלימודים, על ידי טקסים ומחיאות כפיים והענקת תעודות במסדרי הבוקר, מדי שבוע, כל פעם בנושא אחר. עומד בית ספר שלם- מאות של תלמידים, וגם הוריהם שליוו אותם בבוקר, ומוחאים כפיים ומריעים לכל ילד שרץ לקבל מהמנהל תעודה על ששינן בעל פה את לוח הכפל, למשל. לכל שכבת גיל ההישג שלה. זה לוקח דקות ספורות בבוקר , אבל איזה אפקט! הילדים לומדים שהתנהגות נאותה, תרומה לקהילה ורצינות בלימודים- מוערכים ומקבלים ׳פרס׳ . וואל תטעו- התלמידים הבינוניים או החלשים לא נשארים מאחור- הם מקבלים תעודת ״תלמיד החודש״, כשהם מראים התקדמות באיזשהו נושא וכד׳.
כל זה היה כדי להוציא את התסכול שלי, מהערסיות הפושה בישראל. עצוב ומדאיג.
|
תוכן התגובה:
|
