אני בדיוק באותו מצב ועדיין - לא מוותרת.אולי זה בגלל שאני באמת אוהבת לשחק עם הילדים.לא לכולן זה מתאים לי זה מעין תיקון- תרפיה. משחקת איתו בבצק, בחיות, בפאזלים, השחלות חרוזים..ספרים כמובן. תמיד יש את החלק ביום - שאני מקדישה לו. ונהנת מכל שנייה. גם אחים שלו משחקים איתו המון אבל זה לא תחליף. רונה
|
תוכן התגובה:
|