כשבני הבכור היה בן חמש הוא נכנס לדכאון וחרדות קשים, עד שלא הצליח לתפקד בגן כלל (בכה היסטרית או שהיו לו התפרצויות זעם) והוצא משם. התקופה הכי מסריחה שיש...
כל זה בנוסף לקשיי קשב ומוטיריקה שהיו לילד תמיד - בשוטף.
חשבתי שהלך לי הילד וקשת הרגשות נעה מרחמים (בעיקר עליו אבל גם עצמיים) לכעס גדול מאוד (עליו ועלי).
אחרי חצי שנה באמת קשה, וטיפול תרופתי זמני (ששחרר אצלי סטיגמות קשות) - הילד חזר בהדרגה. היום הוא בן 10 והצלחנו "להדחיק" לחלוטין את התקופה ההיא. חזר להיות ילד "רגיל" עם קשיי מוטיריקה וקצת בעיות ריכוז - לא משהו מיוחד... הוא מאושר, ויצירתי, חברותי, לומד יפה, וחכם מאוד מאוד מאוד. לא הייתי מאמינה שכך יהיה לפני חמש שנים.
לגבי השאלות הפרקטיות - אני לא יכולה לעזור, כי את הטיפול האמיתי בו ערכנו בארה"ב (פסיכיאטר מדהים, שראה את הטיפול בילד כטיפול הוליסטי בכל המשפחה, וקיצץ עד כמה שיכל בתרופות). התייעצנו גם עם כמה פסיכולוגים / פסיכיאטרים מישראל, שלא עשו אלינו רושם טוב בכלל...
מה שכן - אם הוא בדיכאון - זה ממש לא הזמן לעשות לו אבחוני קשב וריכוז...
|
תוכן התגובה:
|
