כשקראתי את ההודעה שלך העיניים שלי הוצפו דמעות. הרגשתי אמפטיה וחמלה כלפי הילדים שלך וגם הרבה חמלה עלייך ועל בעלך שכך אתם מגיבים, חסרי כלים, חסרי אונים ומלאי רגשות אשם. יש מה לעשות וכדאי בדחיפות !!! מכיון שיש לך את התובנה ואת המוכנות לשינוי, ואם הבנתי נכון גם את המשאבים, הייתי מציעה לך במהרה, עוד היום, מחר... לפנות לטיפול פרטי. במידה ותפני לשרות הפסיכולוגי, יש להם חובת דיווח לשירותי הרווחה ואתם צפויים למעורבות של פקידת סעד לחוק הנוער, למעקב ואולי גם להליכים משפטיים. הכאה מנוגדת לחוק, יש עליה חוקי עונשין. דווקא בגלל המודעות ובשל הצהרתך שאת לא מוכנה להמשיך בדרך הזו, אני חושבת שאפשר לדלג על הקטע השיפוטי הזה (תרתי משמע) ולטפל בבעיה באופן פרטי ויותר אנונימי. אשמח לעזור, זהר טל לינדר מטפלת פרטנית זוגית ומשפחתית מוסמכת 7295156 - 050
|
תוכן התגובה:
|