אני יוצאת מהנחה שכל הורה נורמטיבי מגלה יחס של כבוד/אהבה/הקשבה כלפי ילדו. אחד יותר קשוב, אחר קורא לזה בשמות אחרים.
ולמה אני אומרת את זה, כי אני בטוחה שגם את, כמו הרוב המוחלט של הורים, רוצה את הטוב עבור ילדייך, ואני בטוחה שגם את מנסה למצוא את הדרך בין רגישות לנחישות (כמה בנאלי).
אבל...יש התנהגות שאיננה מקובלת. ואם לא מדובר בילד פוסט טראומתי, יש מעשים שאינם ראויים ואינם תואמים את היכולות הקוגניטיביות והרגשיות של ילד בגיל עשר. גם אם זו אמירה של "צומי".
ולקרקע, למרות שאין לי משהו אופרטיבי להציע, אבל ההודעה והתגובות גרמו לי לאי נעימות. ילד בגיל 10 לא מתעלל באחיו בן החמש. גם אם הוא המסכן מקנא, ורוצה את הוריו לעצמו וכו' ועוד מליון טיעוני "הכלה" (אני מזלזלת במילה זו...), אין מקום לביטויים כפי שתארת. ואם אין שיפור לצד הסברים, אז אולי לעבור לסנקציות. אבל סילחי לי, לא לתת למצב להמשיך כפי שתארת אותו. יש מצב נתון בו הוא חי ואמור לדעת לנווט. יש לו אח ושני הורים, ובמחלמה על תשומת הלב יש כללי משחק. להשפיל אח קטן, לא היה עובר בשקט אצלי. גם לא בהבנה. תמיד אפשר למצוא סיבה למצוקה, אבל די, לעיתים צריך להציב גבולות שאסור ומותר ולהפסיק לאכול רגשות אשמה על המצב הקיים.
|
תוכן התגובה:
|
