הדברים הבלתי נראים הם חמקמקים הרבה יותר (ומעצבנים פי כמה).
לצערי, איני חושבת שזה הזמן הנכון לפרסם. בינתיים זה בטיפול הרשויות. אנחנו מקווים שיחליטו שלמי שחושיה כהו עם השנים (או סתם כי לא בא לה) אין מקום בגן הילדים (לא רק בשלנו, בינתיים משחקים "החבילה עוברת" אנחנו זכינו אחרי שבמקום אחר החליטו להפרד ממנה לשלום מאותן סיבות בדיוק...).
אגב, אם זה הנושא שווה לבדוק מה הדרישות להעסקת סייעת גנים. איזו הכשרה יש להן, מאילו סיבות מקבלים אותן לעבודה ומתי הן מקבלות קביעות מהר מן הרגיל (נסי ותהני! אגב, אם עונים רק על השאלות הללו זה תהליך קצר מאוד. הדרישות הן בערך תעודת לידה.) השאלה החשובה יותר היא למה משמרים את המצב ככזה... זה אפילו חמור יותר במגזר הערבי. נושא הקקי-פיפי הוא נדרוש מאוד. כל שנה חופרים אותו. נושא העסקת סייעות הוא הרבה יותר מענין (פתאום מגלים עולמות חדשים! מי קרובת משפחה של מי, למי יש קשרים עם ר' העיר, מי עזרה למי בבחירות...). כש50% ממה שקורה בגן הוא בזכות (או לא זכות, אלא חובת) הסייעת, חשוב שלא רק לגננת תהיה הכשרה. הסייעת לא אמורה רק לעסוק בניקיון שולי.
|
תוכן התגובה:
|
