|
7/9/2012 15:31
|
סאלי תדמור
|
מאת:
|
|
אנחנו יכולים להיות הורים מדהימים...
|
כותרת:
|
אבל ברגע שיש לנו נקודה רגישה אחת, משהו אחד לא פתור - זה כאילו הילד "מתמגנט" לשם ונפגע מהחסרון הקטן שלנו.
אני מציעה לדמיין את עצמך כאשר את דואגת ממשהו. האם התשובה "אין לך ממה לדאוג" עוזרת לך?
לפעמים כן, ואז זה מקרה קל יחסית, אבל לפעמים לא. פה נכנסת האמפטיה שלנו, היכולת שלנו "לעמוד בנעליים" של השני לזמן מסוים, לתת תוקף לחשש שלו, גם אם רציונלית אנחנו מסבירים (והוא גם מבין כנראה) שזה לא סביר. עדיין. יש שם קול שלו שמבקש הכרה. יש איזה סדר לדברים. קודם אנחנו צריכים לקבל הכרה בחשש שלנו. אח"כ אנחנו יכולים גם להיות רציונליים עם זה. סטיבן קובי היה קורא לזה seek to understand first, then to be understood. וגם המילה "understand" עצמה מעניינת. זה לעמוד מתחת למשהו. להבין מאין הוא בא. גם אם לא מסכימים איתו.
יכול להיות שהכמה משפטים שלי עוזרים לך, אני מקוה שכן. אם לא מספיק, אפשר די בקלות ללמד אותך את סוג ההקשבה הזה. אני חושבת שזה יחולל שינוי בכל המצב, ובהדרגה - גם בתפיסת העולם שלו.
עוד כמה מילים על סוגי הקשבה ואיך תמיכה רגשית עוזרת
http://tadmor.biz/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%AA
בהצלחה :-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
