שלום לך :-)
אני חושבת שהכוון הזה של לפנות לטיפול או לעבודה אישית כלשהי הוא רעיון מצוין.
זה גם טוב שאת יכולה לראות את זה שאת יותר רואה את הצד של אחותך, ולהכיר בכך שאת לא ממש יכולה לגשר. זה נכון. מי שלטובת צד אחד כמובן לא רואה את התמונה הגדולה. ולא באמת יכול לעזור לצד ש"לא בסדר".
למעשה השאלה היא האם לפנות לעבודה משותפת או נפרדת, ואז גם איזה סוג. אני רוצה לשים על השולחן עוד כוון מאשר אלה שהוצעו - טיפול משפחתי, או טיפול אישי לכל אחד בנפרד.
אפשר להשתתף בסדנה להתפתחות אישית. בסדנה (אם היא טובה) קורים כמה דברים טובים במקביל. קודם כל, כל אחד עושה צעדים קדימה בהתפתחות האישית שלו. זה כבר טוב. שנית, נוצרת שפה משותפת מסוימת בינהם. זה מזכיר לי משפט שאושו מצוטט - men and women can only stand on neutral grounds when in meditation. אז כל "שפה חדשה" נותנת שפה משותפת שלא היתה קודם. שנית, בקבוצה יש ספייס לכל אחד להתפתח בלי להיות כל הזמן קרוב כל כך לאחר. כי הרי חלק גדול מהנושאים שלהם בכלל לא קשורים אחד לשני! סביר להניח שלבת יש את התסכולים שלה והמעצורים שלה. שאמנם חלק מזה קשור להורים, אבל חלק ממש לא. וכך גם אצל ההורים. אז בסדנה יש מקום לכל אחד לעבוד בנפרד, וגם נוצר משהו משותף.
אם כבר מנסים משהו - כדאי להבין שהוא עוזר. לפעמים הולכים לסוג עבודה כלשהו וממשיכים מתוך אינרציה ואיזו צייתנות, בלי להכיר בכך שחבל על הזמן, זה לא עובד, וכדאי לנסות משהו אחר.
בהצלחה :-)
|
תוכן התגובה:
|
