הכל קשור בהכל. שום דבר לא נפרד. המחנה המשותף שלהם הוא אני ואני חושבת שהנכון הוא לבחור אחת מהטכניקות הנפלאות המוצאות היום בשוק ולטפל בעצמי ובמצבי הנפשי. לכל שאלה ששאלתי יש בהרבה יותר מתשובה אחת. למעשה, עד לא מזמן הייתי משוכנעת שאין לי שום חשק או אפשרות נפשית, פיזית, כלכלית (לפחות לבינתיים) לילד נוסף. מה השתנה? הלחץ הזה, הפחד שיום אחד אני אצטער, הידיעה שאנחנו כל כך מעטים, מסיבת החנוכה האחרונה בגן שהייתי לפני כשבוע, בשנה הבאה כיתה א', נגמר הסיפור, ילדים גדולים. הקולות מסביב שלא פוסקים - "שניים זה לא מספיק", "שלוש זה השניים החדש" וכו'. אני דווקה מאוד חושבת שאם היה בן דוד או יותר, והם היו נורמליים וזמינים היה בהרבה יותר נעים, קל וכיף, אבל...אין. אני אצטרך למצא תחליפים ולהתמקד במה שיש. אולי, אם אני ממש ארצה, תבוא ברכה ממקום בלתי צפוי. תודה שהייתן איתי, תודה שהגבתן. אני באמת אוהבת אתכן אמא אחת
|
תוכן התגובה:
|