הוא הגיע הביתה עם פנים מודאגות. ישר פרץ בבכי על כך שלא ידע שזו המנהלת ושניסה להפסיק לצחוק ולא הצליח ושהיו עוד ילדים שצחקו בלי שליטה אבל הוא הביט בסגנית מנהלת אז היא בחרה בו כקורבן. הוא התנצל בו במקום והסביר שלא שלט בעצמו (ילד וורבלי מאוד). מאוד כעס כשהתקשרו לידו ועשו מזה סיפור גדול. לא עזר כלום היא בחרה להתקשר לידו וכו'...כי כך סגנית המנהלת ביקשה. אני בחרתי לחבק חזק לנגב את הדמעות ולומר לו שלא קרה כלום ואני בטוחה שהוא השתדל ושאני ממש לא כועסת. זה מה שאני בחרתי לעשות. הוא נרגע ואמר שהוא שמח שלפחות אני מבינה אותו ולא מאשימה אותו. זהו תודה רונה
|
תוכן התגובה:
|