אז ככה: ממש לא. ילד איננו "טוב" משום שהוא הולך לישון רק מפני שמצפים ממנו. ילד הולך לישון בדיוק כמו מבוגר: כשהוא זקוק לשינה. יש גם הרגלי עירות ושינה שמתאימים לגיל. בגיל 3:6 - 4 ילדים בדר"כ לא ישנים במשך היום והולכים לישון בערב קצת מוקדם יותר ממה שהיו מורגלים שנה קודם לכן. וגם הקביעה הזו אינה מוחלטת והיא תלוית ילד/ה, סיטואציה, סביבה, הקשר, ניסיון חיים והרגלים קודמים, ציפיות הסביבה... ועוד ועוד.
אפשר לנסות להרגיל ילד לשעות שינה סבירות - בטווח מה שמתאים לו. רק לנסות. לא מעבר לכך. מה לעשות ואנחנו איננו עוסקים במדע מדוייק אלא בילדים?
אני יכולה להצביע, לטובת השאלה שלך, על שני דברים: ראשית - יש מחקרים שמראים ש"בהייה" היא עניין שעשוי להיות טוב מאד ולעודד יצירתיות ודמיון. בהייה היא זמן חשוב ומשמעותי - אבל לא בכוח. את הבהייה יש לאפשר, לא לכפות. לא לכל ילד ולא בכל מצב הבהייה מתאימה ומתקבלת בברכה וכסגולה להתפתחות דימיון. אני חושבת שיש לאפשר לילדים שאינם ישנים לעסוק במשהו מתאים שאיננו מפריע את מנוחת הילדים השכנים. כל העניין נעוץ בדר"כ בהיקף כוח האדם המצוי באותה עת. אם תהיה עוד מישהי/מישהו בצוות - לא תהיה בעייה. בקיצור: זה לא עיקרון אלא חיסכון. ושנית: ניקיונות הם עניין נחמד וטוב שיכול להיות בהחלט משחקי, מעניין ואפילו "זכות" שילדים מתחרים עליה. הכל עניין של זווית הראייה וגישת הצוות. אם הניקיונות נתפסים שסוג של הענשה או ברירת מחדל - הם לא נעימים. אם הם חלק משיתוף פעולה עם הצוות ומתווכים לילדים כפרוייקט מעניין (וגם התייוך הזה מצריך השקעה של חשיבה וכוח אדם שיהיה זמין בזמן אמת) - זה מאד נכון וטוב. ושוב: השאלה הנוספת היא מי הילד. אם הילד בעל רגישות יתר - יכול להיות שלא יאהב לטבול את הידיים במיםם ולקרצף פאנלים. צריך לבדוק.
אין פתרונות חד משמעיים ואין כאן "טוב" ו"רע" - אלא "מתאים או לא מתאים לילד המסויים ולסיטואציה המסויימת.
בהצלחה,
דרורית אמיתי-דרור מומחית לגיל הרך יועצת להורים ואנשי חינוך 0522322420
|
תוכן התגובה:
|