שהייתי צריכה מייד לומר "לא, תעשי פרסה ותחזרי, הילדה זקוקה לך". אני מאוד רוצה ללמוד לשלוט בזה. אני יודעת שזה חסר לי. מצד שני, מרוב שכל הטיפולים הפסיכולוגיים בעיני נגמרים ב"אני מרכז העולם ושימותו כולם" (סליחה על ההכללה) - לא רוצה להפוך למפלצת כזאת שרואה רק את עצמה ואת הצרכים שלה. אני יודעת שאם אפנה לאנשי מקצוע - זה מה שינסו לשכנע אותי לעשות ולהאמין. ואני לא טיפוס כזה, אני ההפך. יכול להיות שאנשים מזהים את זה ומייד "קופצים" על המציאה. אבל אותי מפתיעה האדישות הזאת, הזלזול במצב של הבת שלך, שזקוקה לך מאוד . איך יכול להיות מצב שלאישה עשו כזאת שטיפת מוח שאפילו את הצרכים של הילדים החולים שלה היא שמחה במקום שני, והבילוי הוא מטרת חייה. לקחו את הילדה בשעה 5 וחצי. אני אפילו לא ירדתי להגיד שלום, סבתא שלי היתה שם למטה ואמרה שאני חולה מאוד. קיבלתי עכשיו הודעת טקסט "תודה שעזרת לי, היה לי יום כיף". לא הגבתי, פשוט אין לי מה לומר לה. מה שאגיד - היא לא תבין אותי, אנחנו שונות והערכים שלנו שונים. אנו מדברות בשפות שונות.
|
תוכן התגובה:
|