דרורית, תודה על המאמר החשוב הזה- אנימ ודה לך כאמא וכגננת לילדים בגיל 3-4. אני חושבת שאכן במערכות החינוך שלנו לא נתנו את הדעת על התנהגות רצויה עם ילדים בסיטואציה כזאת. היום, סיפרתי לילדים על הצפירה ונתתי להם אפשרות להמשיך לשחק, ביקשתי שיעשו זאת בשקט על מנת שהצוות יוכל לשמוע מתי נגמרת הצפירה. אחד הילדים ניגש בעיניים דומעות וביקש שאקח אותו לאמא. שאלתי למה והוא אמר שהוא לא רוצה לשמוע את הרעש הזה בכלל. הצעתי לו להכנס איתי לממד והבטחתי לו ששם שהרעש יהיה חלש. הוא שמח מאוד ואפילו הזמין חברה. ניפתחתי להם כמה בלונים וככה הם העבירו את הצפירה... מודה שפתרתי את הסוגיה של התנהגות בימי זיכרון שכאלה, בזכות הפסיכולוגית הנפלאה של הגן שלי. ושוב תודה על המילים שכתבת.
|
תוכן התגובה:
|