כולכן צודקות ואכן אסמוך על עצמי ובינתיים, האמת, הוא טפו טפו טפו הוא עד עכשיו בסדר. אישרתן לי פשוט מה שאני בד"כ עושה. הבנתי שדואגים הרבה כשיש ילד אחד... כולי תקווה שאולי יהיו עוד אבל בגילי (40) אני נאלצת להתמודד עם המציאות שאולי לא יקרה... אבל צריך להודות במה שכן יש....
בואו נחכה קצת עם התואר "אם השנה".. לעניות דעתי, עוד צפויות לי התמודדויות רבות ומאתגרות.. עכשיו אני די נהנית מלראות אותו מתפתח...
שיתוף קטן :עכשיו הוא התחיל לצרוח (אבל במובן החיובי) כלומר הוא צועק וצוחק מזה... אני נשפכת מצחוק ומעודדת את זה. למה? כי אני מעודדת הוצאת רגשות ולא לדכא אותם בשום פנים ואופן.... שיוציא, יוציא, יוציא...גם כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה באותו רגע זה בסדר שהוא מתעצבן עלי.. פעם היה נושך אותי.... הבהרתי לו שלא עושים את זה.
המון תודה!!!!
|
תוכן התגובה:
|
